הסערה בשוק האשלג: "יש כרגע דיסאינפורמציה על סף כאוס"

שוק הדשנים העולמי ובעיקר דשני האשלג רותח בשבוע האחרון מאז הודיעה השחקנית "הסוררת" בשוק האשלג, סילביניט, קבל עם ועדה כי סגרה חוזה עם ההודים במחיר נמוך יחסית של 460 דולר לטון אשלג. במהלך נוסף, היכול להיתפס כמתואם, יצא מנכ"ל IFFCO ההודית בכותרות בתקשורת הפיננסית, כי גם תאגיד ייצוא האשלג BPC, כיל הישראלית ו'ערב פוטאש' הסכימו למכור להודים אשלג בירידת מחירים דומה.

בינתיים ב-BPC ובכיל הכחישו את הפרסומים וטענו כי עדיין לא נחתם חוזה עם הודו. אך דברי מנכ"ל IFFCO ההודית בכל מקרה הוסיפו לטלטלה וכנראה "למלחמה הפסיכולוגית" המתחוללת בתקופה האחרונה בין יצרניות האשלג הגדולות בעולם לבין הצרכניות הגדולות בעולם - סין והודו.

מלחמה פסיכולוגית עיקשת

"קשה להבין מה בדיוק קורה במשא ומתן בין הצדדים", אומר בשיחה עם Bizportal אנליסט בכיר המסקר את התחום. "הרבה מידע זולג החוצה, מידע שהוא לא בהכרח נכון, הכל כחלק ממלחמה פסיכולוגית עיקשת".

הסינים בדרך כלל מתואמים עם ההודים, למרות שזה לא בהכרח המקרה עכשיו, מסביר האנליסט. "להודים יש אינטרס גדול לחזק את סין כמה שיותר ולהוות כוח קנייה מאוחד. אם כי השנתיים האחרונות היו מקרה יוצא דופן. שנה שעברה ההודים חתמו על חוזים באפריל ולא חיכו לסין. הם בעצם קלקלו לסין כי הם סגרו מחירים לפניהם ובכך סין איבדה את כוח המיקוח שלה".

מידי שנה מנהלות יבואניות האשלג ההודיות והסיניות משא ומתן עם יצרניות האשלג, כדי לשריין להן את ההיצע הדרוש. בדרך כלל מלווה המו"מ בכותרות בתקשורת ומידע לגבי יתרות המלאים במדינות - מידע שלא תמיד ניתן לאמת אותו: הסינים מודיעים שיש להם כמות מסוימת של מלאי. את הנתונים ניתן לבדוק דרך כמה חברות ממשלתיות וחברות מחקר, אך בסופו של דבר כל הנתונים מגיעים מהממשלה, כך שהמידע עדיין נתפס כבעייתי.

המספרים לא מסתדרים

"המספרים של הסינים לא תמיד מסתדרים", אומר אנליסט נוסף ומספק מספר נתונים: בתחילת שנה שעברה טענו הסינים שיש להם 3 מיליון טון, כאשר הם צורכים 11 מיליון טון בשנה. יכולת הייצור של הסינים עמדה על בין 1.5-2 מיליון טון (נתונים שגם קשה ללקט). באמצע השנה הסינים חתמו חוזים על 4 מיליון טון בלבד. בסוף 2008 אמרו הסינים שיש להם 4 מיליון טון. לאן נעלמו 2 מיליון טון?

כמו כן, הסינים נוטים לפרסם דיווחים על כך שהייצור שלהם גדל. השנה הם עברו לייצור של 3 מיליון טון, כמעט פי 2 משנה שעברה. "אם כל הכבוד לסינים וליכולות שלהם הם לא יכולים לקצר תהליך של 3-4 שנים לחצי שנה", אומר האנליסט. "כנראה שדישנו פחות או הגדילו משמעותית את השימוש בדשני הנתרן". בשימוש בדשני נתרן מקבלים רק חלק מהתשואה המתקבלת ע"י שימוש בדשני אשלג.

עם זאת, נציין, כי בחודש מאי Canpotex פרסמה את תוצאותיה לרבעון הראשון ודיווחה כי לסינים יש יתרות אשלג של 3.5 מיליון טון, דבר שנתן מעט מושג, שכן אין סיבה שהיא תספק נתון גבוה מידי. הנתונים התחברו עם זה שהסינים חוזרים ואומרים שיש להם מידי פעם משלוחים. אומנם אף חברה לא מאשרת את המכירות אך העיניים מופנות לסילביניט ,החברה היחידה בעלת קו רכבת ישיר לסין.

ההודים רוצים להפסיק לסבסד - לוחצים על המחירים

בהסתכלות על הודו צריכים לבחון גם את הנתונים המאקרו כלכליים. הגרעון התקציבי של המדינה הגיע השנה ל-7% כאשר ההודים חוזרים וטוענים ש-12.5% מתוך הגרעון זה סובסידיות על דשנים וכי הם חייבים להוריד את הסובסידיות לכ-6.5% מהגרעון.

הם גם טוענים שהחקלאים לא יכולים לעמוד במחיר של 635 דולר לטון וכי הם דורשים סובסידיות או מנגד התחייבות לרכישה של התבואות. ההודים טוענים שהחקלאים יכולים לשלם רק 300 דולר לטון, מחצית מהמחיר שמשלמים החקלאים האמריקנים. נציין, כי בשנת 2007 נמכר טון אשלג במחיר של 270 דולר.

"יש ניסיונות ללחוץ על המחיר. שוק האשלג אומנם די מונופוליסטי אך ישנן יצרניות אשלג כגון K+S הגרמנית (יכולת ייצור של 5.5 מיליון טון בשנה) וסילביניט הרוסית (יכולת ייצור של כ-6 מיליון טון בשנה) אשר לא מרגישות מחויבות", אומר האנליסט. עם זאת, "2009 היא לא שנה רגילה והיא קריטית למבחן השליטה בשוק האשלג - אם היצרניות יעמדו על שלהן השנה אף אחד לא יוכל לעצור אותם אך אם הסינים יצליחו לשבור אותם הם יקבלו נקודת זכות משמעותית".

דיסאינפורמציה על סף כאוס

גורם בכיר בשוק, המעורה במתרחש בשוק האשלג, טוען כי "יש פה דיסאינפורמציה על סף כאוס. יש פה שחקנים מצד אחד שרוצים למקסם את הרווחים ומצד שני עומדים צרכנים שמוכנים לעשות הכל כדי להוריד את המחירים. אני אומנם לא מאמין שיש פה קונספירציה של סין והודו אבל יש רסיסי מידע שיוצאים החוצה כדי לנווט את המו"מ".

"צריך לזכור כי ליצרניות האשלג יש הוצאות שוטפות וחברות בעלות מאזנים חלשים וצורך בנזילות יהיו חייבות למכור כדי לשרוד. הבעיה היא שהיה מבנה די מונופוליסטי ועכשיו יש ניסיון לשבור את הקרטל של 6-7 יצרניות האשלג, מהמועדון הרוסי והקנדי, השולטות ב-70%-80% מהתפוקה העולמית", אומר הגורם הבכיר.

"מה שבטוח זה שהדברים עדיין פתוחים והמצב עדיין יכול להתפתח לשני הכיוונים. מצד אחד היצרניות סוגרות חוזים יפים במחירים של 700 דולר לטון (כגון קוריאה ויפן) ומצד שני אם הצרכנים ימשיכו להפעיל לחץ והחברות יצטרכו בסופו של דבר למכור אשלג תהיה פה התפוררות של 'המבנה הקרטליסטי' וחזרה לתחרות".

הגורם מצביע גם על תרחיש פסימי ביותר בו התחרות תגרור ירידה למחירים המספקים רק רווחיות תפעולית של 20%. אך קשה להאמין שמצב כזה אפשרי שכן השחקנים הגדולים לימודי ניסיון וסביר כי הם ידעו להתמודד גם בשנה הבעייתית הזאת.