נדחתה תביעת עובד להכיר באוטם שריר הלב בו לקה כתאונת עבודה

העובדות ------------- יוסף מרקוביץ (להלן: "העובד") מפקח תנועה בקואופרטיב "דן", הגיש תביעה לביטוח לאומי להכיר באוטם שריר הלב שבו לקה בליבו כ"תאונה בעבודה". בעקבות ויכוח במקום העבודה, חש העובד בלחצים וכאבים בחזה (להלן: "האירוע"). לאחר שנח, ולמרות כאביו, המשיך העובד באותו יום לעבוד. בימים שחלפו לאחר קרות האירוע, נשאר העובד במנוחה בביתו, אולם המשיך לחוש כאבים עד אשר הובהל לבית החולים, אושפז בטיפול נמרץ ונקבע, כי העובד לקה באוטם שריר הלב. העובד הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי להכיר באירוע כתאונת עבודה, אולם תביעתו נדחתה. העובד ערער לבית הדין האזורי, אשר מינה מומחה מטעמו שקבע, כי השפעת הויכוח, גם אם היה חריג, להתהוות האוטם, פחותה מהשפעת גורמי הסיכון שקיננו בעובד. בית הדין דחה את תביעתו של העובד, מן הטעם שלא קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג שארע לעובד בעבודתו, לבין האוטם שהופיע אצלו 4 ימים לאחר קרות האירוע החריג. כנגד קביעותיו אלה של ביה"ד האזורי, הגיש העובד ערעור לביה"ד הארצי לעבודה. פסק דין ------------ ביה"ד האזורי דחה את תביעת העובד להכיר באוטם שריר הלב בו לקה כתאונת עבודה, בהתבסס על חוות דעת המומחה ב"שאלת היחס". המומחה קבע קיומו של קשר סיבתי בין האירוע החריג שקרה לעובד בעבודתו לבין אוטם שריר הלב בו לקה 4 ימים מאוחר יותר. עם זאת קבע המומחה, כי השפעתו של האירוע בעבודה היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמי הסיכון האחרים שקיננו בעובד. בפרשת מכלוביץ(*), עמד בית הדין הארצי על "אבני הדרך" בבחינת "שאלת היחס" בין השפעת העבודה על אירוע התאונה, לבין השפעתם של גורמי הסיכון האחרים. ראשית נקבע, כי התשובה לשאלה אם השפעת העבודה על אירוע התאונה הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים מחייבת פניה למומחה ואם לאור חוות דעתו לא תקבע השפעה פחותה בהרבה כאמור, יוכר האוטם כתאונת עבודה. עוד נקבע, כי אומנם התשובה לשאלת היחס מהיותה שאלה משפטית צריכה להינתן על ידי בית הדין אולם, אין בית הדין יכול להשיב לשאלת היחס מבלי שתהא בפניו תשתית רפואית מתאימה שהניח בפניו המומחה הרפואי. עוד נקבע בפרשת מכלוביץ, כי המבחן לפיו ראוי להשיב ל"שאלת היחס" הינו "מבחן סמיכות הזמנים" דהיינו, הערכת מומחה את סבירות קרות האוטם אף ללא אירוע חריג בחיי העבודה באותו פרק זמן בו הוא אירע למעשה. סמיכות זמנים כזו בין מועד הופעת האוטם למעשה למועד הופעתו המשוער ללא האירוע בעבודה, מצביעה על כך, כי מן הבחינה המשפטית הוכח שהשפעת האירוע בעבודה על קרות האוטם הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמיו האחרים. מחוות הדעת של המומחה עולה, כי השפעת האירוע בעבודה על בוא אוטם שריר הלב, לרבות על עיתוי בואו, פחותה בהרבה מהשפעתם של גורמי הסיכון הרבים שקיננו בעובד. בשים לב למשקלה של חוות דעת המומחה שהיא בבחינת אורים ותומים לפני בית הדין, נקבע כי אין הצדקה כלשהי לסטות ממנה. אף אין מקום למינוי מומחה נוסף. לפיכך, דחה בית הדין את הערעור. (*) עבל 477/95 המוסד לביטוח לאומי נ' דוד מכלוביץ, מיום 16.1.2003. (*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS"