אי אפשר להאריך מועד לתיקון שומה מעבר ל - 4 שנים

ועדת הערר דחתה ערר שהוגש על החלטת המשיב לדחות את בקשת העוררת להאריך את המועד להגשת השגה על שומה, השגה שהוגשה יותר מ-4 שנים מיום שהשומה נערכה, ועל החלטת המשיב לדחות את הבקשה לתיקון השומה ולניכוי הוצאות שלא נוכו במועד עריכת השומה העצמית. נקבע כי המועדים הקבועים בחוק מיסוי מקרקעין מהותיים ושורשיים, ואין למנהל המס סמכות לשנות מהם. העובדות וטענות הצדדים המערערת מכרה את זכויותיה במקרקעין באמצעות כונס נכסים, במסגרת תיק הוצאה לפועל שפתח נגדה הרוכש. בעקבות דיווח הכונס על העסקה, הוצאה שומת מס שבח, ששולמה על ידי העוררת. ואולם, עם הוצאת שומת דמי ההסכמה מהמינהל, הוברר לעוררת ולרוכש כי היה אפשר להפחית את שומת המס באמצעות ניכוי הוצאות שהיו לצורך המכירה, לדוגמה - דמי ההסכמה והוצאות נוספות. בשל כך תבע הרוכש את הכונס על רשלנות, וזכה בתביעתו, אולם בקשות העוררת להארכת המועד להגשת השגה על השומה בגין עסקת המכר, כמו בקשה לתיקון השומה בניכוי ההוצאות שנוספו לאחר עריכת הדיווח עליה, נדחו. לטענת העוררת, סעיף 39(9) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 (להלן: "החוק"), מתיר ניכוי דמי הסכמה משומת מס השבח החלה על עסקת מכר, וסעיף 47 לחוק מתיר ניכוי הוצאות נוספות. אמנם סעיף 85 לחוק מתיר תיקון שומה עד 4 שנים מיום עשייתה, אולם מנהל המס רשאי להאריך את המועד לתיקונה בנסיבות מיוחדות מכוח סעיף 107 לחוק, ויש תקדימים לכך. עוד טענה העוררת כי סעיף 15 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981, מסמיך את המנהל להאריך כל מועד, לרבות את המועד להגשת השגות על שומה. סירוב המשיב להיעתר לבקשות ההארכה הוא בבחינת הפליה, ובכך למעשה הוא מעדיף פורמליות על גביית מס אמת. לטענת המשיב, הערר הוגש בשיהוי, 11 שנים מיום עשיית השומה. העוררת הייתה צריכה לבקש ארכה להגשת השגה זמן רב קודם לכן, או לבקש שיתירו לה לנכות הוצאות שהוציאה. לטענתו, העוררת לא הוכיחה כי היא עומדת בתנאים לקבלת הארכה לפי סעיף 107 לחוק. ועדת הערר קבעה: סעיף 85 לחוק מסמיך את מנהל המס לתקן שומה בתוך 4 שנים מיום עשייתה, אם נתגלו עובדות שעשויות להשפיע עליה, וסעיף 107 לחוק מסמיך את המנהל להאריך מועדים בעלי אופי דיוני. על פי החוק, הפסיקה ודברי מלומדים, המנהל אינו רשאי להאריך מועדים ביוזמתו, אלא לפי בקשות הנישומים. סעיף 85 לחוק הוא מהותי ושורשי, ולא מאפשר למנהל להאריך את המועד הקבוע בו, גם לא באמצעות סעיף 107 לחוק. סעיף 107 מתיר הארכת מועדים בעלי אופי דיוני בעיקר, שהם קצרים יחסית, אולם אינו מתיר הארכות מועדים מהותיים ושורשיים, שהם ארוכים על פי רוב, דוגמת המועד לתיקון שומה. קיימת גם דרישה מצטברת מן הנישום להוכיח תום לב. לשם כך עליו להגיש בקשה להארכה בצירוף תצהיר שיתמוך בעובדות הבקשה, ועליו להצביע על תום לבו בבקשה ובטעמים לארכה המבוקשת. בענייננו, הפנייה אל המשיב להארכת המועד להגשת ההשגה ולתיקון השומה הייתה לאחר חלוף המועד של 4 שנים מיום עשיית השומה, וחזקה על העוררת, שהייתה מיוצגת, לציין בבקשתה כי היא סבורה שיש בידה טעם מספיק לארכה. משלא עשתה כן - אין מקום להיעתר לבקשתה כעת, 11 שנים מיום עשיית השומה. לפיכך, הערר נדחה. בוועדת הערר ליד בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו לפני: כב' השופט (בדימוס) יהושע בן שלמה - יו"ר ניתן ב-11.6.2009

התקציר מאת עו"ד איתי שרף, "הוצאת הלכות - דינים ועוד", מבית "חשבים ה.פ.ס - מידע עסקי בע"מ"