הפרה חמורה של חוק קוגנטי הינה חריג להלכה בדבר חובת העובד להתריע בפני המעביד על התפטרותו בגין הרעת תנאיו

העובדות ------------- שי גלד (להלן: "העובד") הועסק ב: ג.ג. אולפני ישראל ירושלים בע"מ (להלן: "המעבידה"), מחודש 8/02 ועד ליום 28.2.07 בתפקיד של נתב תמונה, לאחר שהוכשר למלא תפקיד זה אצל המעבידה במשך 6 חודשים. בתקופה שבין 4.9.03 ועד ליום 15.1.04, שהה העובד בחופשה ללא תשלום. עם חזרתו מתקופת החל"ת בחודש 1/04 ועד לחודש 2/07, עבד העובד במעבידה במשרה מלאה ושכרו הועמד על סך של 7,500 ש"ח. לקראת תום שנת 2005 ובמהלך התקופה שעד לסיום עבודתו של העובד, הייתה המעבידה שרויה במצב כלכלי קשה ועקב כך שולמו משכורות העובדים, ובכללם גם משכורת העובד, במועד מאוחר לזה הקבוע בחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958 (להלן: "החוק"). שכרו של העובד הולן למעשה ברציפות החל מחודש 1/06 ועד לחודש 12/06. שכר חודש 1/07 שולם במועדו ואילו שכר חודש 2/07 הולן אף הוא ושולם, בסופו של יום, ב-12.3.07. במצב דברים הנ"ל, כפי שהיה בסמוך למחצית חודש 2/07 הודיע העובד למעבידה על התפטרותו. מספר חודשים לאחר התפטרותו של העובד, החל מאמצע שנת 2007 ואילך, החלה המעבידה לשלם את שכרם של העובדים במועד וזאת כנראה עקב שיפור שחל במצבה הכלכלי.

העובד תבע, לתשלום פיצויי פיטורים ופיצוי הלנה בגינם וכן לתשלום פיצויי הלנת שכר וזאת בגין העובדה שהתפטר על רקע הלנת שכרו. המעבידה טענה, כי העובד לא נתן התראה טרם התפטרותו, וכי ההתראה נדרשת על פי הפסיקה כתנאי להתגבשות הזכות לפיצויי פיטורים.

פסק הדין ------------- בית הדין האזורי קיבל את התביעה אולם סבר, כי אין מקום להשית על המעבידה פיצויי הלנה בשיעור המרבי וקבע כי:

הלכה פסוקה היא, כי פיגורים חוזרים ונשנים בתשלום שכר בסמוך להתפטרות אכן מהווים הרעה מוחשית בתנאי העבודה או נסיבות בהן אין לדרוש מהעובד כי ימשיך בעבודתו.

במקרה דנן עולה, כי המעבידהבשל מצבה הכלכלי הקשה, הלינה באופן חוזר ונשנה את שכרו של העובד. מדובר בהלנות שכר ניכרות ורצופות. די בהלנות החוזרות ונשנות משך תקופה של כשנה ברציפות כדי לטעת בעובד תחושת חוסר ודאות ביחס ליכולת המעביד לשלם את שכרו בעתיד במועד הקבוע בחוק. הפסיקה קבעה,כי לצורך התגבשות הזכות לתשלום פיצויי פטורים נדרש העובד ליתן התראה למעביד. יחד עם זאת, לכלל זה נקבע חריג, לפיו במקרה בו הסיכוי שההרעה מוחשית בתנאי העבודה תבוטל הוא מזערי אזי, שאין מוטלת על העובד חובה להתרות בפני המעסיק על כוונתו. מן הראוי להחיל חריג זה על המקרה דנן, בין היתר, משום שבמקרה בו ההרעה הנטענת מתבטאת בהפרה ברורה שאינה שנויה במחלוקת של הוראת חוק קוגנטי, הפרה שמקורה בקושי כלכלי הרי, שההנחה היא כי המעביד מודע היטב לקיומה.

נפסק, כי על המעבידה לשלם לעובד תוך 30 יום ממועד המצאת פסה"ד את הסכומים כדלקמן: סך של 30,806 ש"ח בגין פיצויי פטורים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.3.07 ועד למועד התשלום בפועל. סך של 1,150 ש"ח בגין פיצוי הלנת שכר.

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".