עובדת שפוטרה ללא עריכת שימוע כדין פוצתה בסך של 90 אלף שקל

העובדות --------------

הלפרין מירב (להלן: "העובדת") הועסקה כאזרחית עובדת צה"ל בחוזה מיוחד ושימשה כעורכת ביטאון חיל האוויר. אין חולק, כי לאורך השנים זכתה העובדת להערכה רבה בגין עבודתה המקצועית. נגד העובדת נפתחה חקירה על רקע חשד פלילי להתנהלותה לפי נהלים לא תקינים. בעקבות חקירת מצח ולאחר שימוע, הוחלט לפטרה.

העובדת טענה, כי התלונה הוגשה מטעמים שאינם עניינים ובמטרה להתנכל לה. עוד טענה, כי החלטת הפיטורים של משרד הביטחון (להלן: "המעבידה") התקבלה על סמך תשתית עובדתית חסרה ומבלי שנערכה בדיקה מעמיקה. כמו כן השימוע שנערך לה היה פסול, מאחר והמעבידה אסרה על עורך דינה של העובדת להיות נוכח בו.

המעבידה טענה מנגד, כי העובדת פוטרה בעקבות ממצאי חקירת מצ"ח בקשר לחשדות ומעשים פליליים מצידה, ורק מאחר והעובדת הבהירה שאין בכוונתה לשוב לעבודתה הוחלט לסגור את תיק החקירה נגדה ולא להגיש כתב אישום.

העובדת ביקשה לחייב את המעבידה בפיצוי בסך 500,000 ש"ח בגין פיטורים שלא כדין.

פסק דין ------------- בית הדין בחן את החלטת הפיטורים וקבע, כי הבירור שנערך על ידי המעבידה נשען על תשתית עובדתית חסרה.

חובתו של מעביד לדאוג לקיום חובת השימוע. בית הדין קבע, כי המעבידה חטאה לחובה המוטלת עליה, בכך שסירבה לאפשר לעובדת את נוכחותו של עו"ד מטעמה במהלך השימוע אשר תוצאותיו היו מכריעות עבורה. בית הדין הדגיש, כי נגד העובדת גם לא הוגש כתב אישום. בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה נקבע, כי אמנם חזקת החפות הינה שיקול כבד משקל בהחלטה האם לסיים את יחסי העבודה, אלא שלא די בה. גם במקרה של הגשת כתב אישום יש לבחון את אופן הפעלת שיקול הדעת שלא להאריך חוזה (ע"ע (ארצי) 202/07 מדינת ישראל-משעול). במקרה זה, בית הדין קבע, כי גם לו היה מוגש כתב אישום די היו בפגמים שנפלו בהליך הפיטורים כדי לקבוע כי הפיטורים נעשו שלא כדין.

עוד נקבע, כי טענות המעבידה, לפיהן העובדת פוטרה מחמת אי התאמה לתפקיד, לא נזכרו כלל במכתב הפיטורים של העובדת. בעניין זה כבר נקבע בפסיקה, כי פיטורים מסיבה מוצהרת שמתברר כי כלל לא היה לה יסוד ושימשה מסווה לסיבה אחרת שלא ראו נכון לגלות, אינו מתיישב עם תום הלב המתחייב מחוק החוזים ובמיוחד מיחסי עובד מעביד (דב"ע מא/3-39 חג'ג'-איתם מנהל אזורי אגודה שיתופית בע"מ). בית הדין קבע, כי אם הסיבה לפיטורים הייתה נעוצה בסיבה אחרת מהחשדות למעשים פליליים, מאחר ולא ניתנה לעובדת אפשרות להתייחס לחשש שמא אינה מתאימה לתפקיד אותה מילאה 11 שנה בהצלחה, ומשלא הייתה התייחסות במכתב הפיטורים לעילה זו, יש לראות בכך התנהגות חסרת תום לב של המעבידה, המחזקת את הקביעה כי פיטורי העובדת נעשו שלא כדין.

על כן נקבע, כי הפיטורים נעשו תוך הפרת חוזה העסקה ושלא כדין והמעבידה תשלם לעובדת פיצוי בגובה עשר משכורות, ששיעורו 90 אלף ש"ח.

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".