התיישנות חוב מס בהליכי פירוק

תקציר בש"א 4460/08 פקיד שומה רמלה נ' הנאמן לנכסי החייב: 1. עו"ד צור יהודה; 2. כונס הנכסים הרשמי - מחוז ירושלים מאת: רו"ח שלמה הררי העובדות בחודש יולי 2003 ניתן צו כינוס נכסים לשבתאי יצחק (להלן: "החייב"). כחודש לאחר מכן הוגשה תביעת חוב, בשל קיומם של חובות שאותם חב החייב לאגף מס הכנסה לשנות המס 1995-1994, בסך כולל של כ-1.3 מיליון ש"ח. מתוך הסך הכולל, חוב המס בדין קדימה לשנת המס 1999 הוא בסך של כ-413 אש"ח (להלן: "תביעת החוב הראשונה"). תביעת החוב נמסרה לכונס הנכסים הרשמי במחוז ירושלים (להלן: "הכונס הרשמי") סמוך למועד עריכתה. בחודש נובמבר 2006 נערכה תביעת חוב מעודכנת לשנות המס 1996-1994, בסך כולל של כ-89 אש"ח, כאשר מתוכו חוב המס בדין קדימה לשנת המס 1994 הוא בסך של כ-20 אש"ח (להלן: "תביעת החוב המעודכנת"). עדכון תביעת החוב נדרש נוכח העובדה שלאחר עריכת תביעת החוב הראשונה הגיש החייב דוחות על הכנסותיו לשנות המס 1999-1997, דבר שחייב עדכון של סכומי חובות המס שאותם חב החייב. עו"ד יהודה צור (להלן: "הנאמן") דחה בחודש אוגוסט 2008 את תביעת החוב מן הטעם שהחוב לרשויות המס התיישן (למעט הקנס לשנת 1996), ומכאן הערעור דנן. בדחותו את תביעת החוב הסתמך הנאמן על פסק הדין בפרשת גולדמן (ע"א 402/77 אריה גולדמן נ' יחיאל הרמן), שבו נקבע כי מעמדו של הנאמן הוא כמעמדה של רשות שיפוטית לצורך חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), וכי מעמדה של הוכחת החוב הוא כהליך אזרחי, ונאמן רשאי לדחות תביעת חוב מטעמי התיישנות. עמדות הצדדים הנאמן היה ער להלכה שנקבעה בע"א 262/76 עו"ד שמעון בן יעקב נ' פקיד שומה, שבה נקבע כי על הנאמן לאשר תביעת חוב, כל עוד לא הצליח לשנות את החבות בדרך הקבועה בחוק. עם זאת, הנאמן קבע כי במקרה של התיישנות תביעת החוב שמגישה רשות המס - הלכה זו אינה חלה. הנאמן הבדיל בין ויכוח על גובה השומה, אשר לגביו חלה ההלכה בעניין בן יעקב, לבין המקרה שלנו. במקרה שלנו - אפילו הסכום נכון, אולם מחסום ההתיישנות מונע את גביית הסכום. קיימת הבחנה ברורה בין מקרה של דיון על סכום השומה - שלגביו יש הליכים ברורים של השגה וכו', ושבו הנאמן חייב לפעול לפי אותם כללים (השגה), לבין מצב שבו דנים על עצם הגשת תביעת החוב לנאמן - וזאת לפי פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"מ-1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל"). לפי פקודת פשיטת הרגל יש סמכות לנאמן, במעמדו כרשות שיפוטית, לקבוע כי התביעה התיישנה לפי חוק ההתיישנות, ולכן יש לדחות את תביעת החוב. המערער טען מנגד שתביעת החוב לשנים 1996-1994 הוגשה במועד, והיא רק עודכנה. אין משמעות למועד שבו נבעה תביעת החוב. השומות הוצאו לחייב במועד, ואולם החייב לא שילמן. כל זמן שהחוב לא משולם נוצר מצב של עוולה מתמשכת המתחדשת מדי יום ביומו. בהחלטת הנאמן יש משום עקיפה של הוראות סעיף 150 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "פקודת המס"), הקובעת את דרך הגשת ההשגה על ידי הנישום על שומות שהוצאו לו. דיון סכום השומה המעודכנת תוקן מסך של כ-1.3 מיליון ש"ח לכ-90 אש"ח. מועד הגשת תביעת חוב לפי פקודת פשיטת הרגל הוא בתוך 6 חודשים מיום מתן צו הכינוס. לאור הגדרת "חובות בני תביעה", כפי שהוגדרו בסעיף 71(א) לפקודת פשיטת הרגל, ו"חבות", כפי שהוגדרה בסעיף 1, מגיע פקיד שומה רמלה (להלן: "המערער") למסקנה כי מדובר בהסדר שלילי, דהיינו - אילו התכוון המחוקק להחריג חובות של שנים רחוקות באופן שלא ניתן להכלילם בתביעת חוב, כי אז היה מביא רציונל זה כחריג להוראה הבסיסית הנ"ל. שומות המס שהוצאו לחייב נהפכו לחלוטות. הרי החייב לא פעל בדרך של הגשת השגה, פנייה לבית משפט מחוזי ובהמשך לבית המשפט העליון. משלא עשה כן, היה עליו לשלם את הסכום שנקבע בשומה בתוך 15 יום (כפי שנקבע בסעיף 183 לפקודת המס). פקיד השומה רשאי לאכוף את השומה לפי ההוראות שנקבעו בסעיף 193 לפקודה. השאלה שיש לשאול היא: האם סמכות פקיד השומה כפופה לדיני ההתיישנות? פקיד השומה טוען שמדובר בעוולה מתמשכת, המתחדשת מדי יום. בית המשפט הסתמך על ע"א 9413/03 אילן אלנקווה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים, שם דנו בעוולה מתמשכת בעניין הסגת גבול, ונקבע שחוק ההתיישנות ייחסם. תביעות חוב של רשות המסים שונות מתביעות חוב של גורמים אחרים, וזאת מפני שאין חשש של קנוניה בין החייב לתובע. על כך עמדה כב' השופטת בן עמי בפסק הדין בעניין בש"א (י-ם) 3089/05 דיליאן אבישי נ' עו"ד שמעון אורי. מכל האמור לעיל עולה כי מכיוון שמדובר בעוולה מתמשכת, על המפרק היה "לתקוף אותה" לפי ההליכים של השגה. משלא נעשה כך במועד, הערעור מתקבל, ועל הנאמן לבדוק את תביעת החוב של המערער לגופה. בבית המשפט המחוזי בירושלים לפני: כב' השופט יוסף שפירא ניתן ב-11.2.2009