פיטורי עובד בטלפון ללא שימוע הינם פיטורים שלא כדין
העובדות ---------- אורי אהרון (להלן: "העובד") הועסק כמרצה למוסיקה בבית מדרש לרבנים ע"ש שכטר (להלן: "המעביד").
העובד הועסק אצל המעביד במשך כשלושה סמסטרים והעסקתו הופסקה לאחר שיחה טלפונית שנערכה עמו בערב, על ידי דיקנית המעביד.
העובד הגיש תביעה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין משיקולים זרים, העדר שימוע, והתנהגות שלא בתום לב וכן פיצויים בגין עגמת נפש.
פסק דין ---------- בפסיקה נקבעה נורמה לגבי חובת השימוע בגופים דו מהותיים ובגופים פרטיים, זאת לאור היותה זכות יסוד.
מאחר ומדובר במעביד, שהינו גוף בעל משמעות ציבורית, הפועל לטובת הכלל, ולמעשה מדובר במוסד אקדמי שאמור להנחיל השכלה, גם אם לא קמה לו כל הכנסה מטעם המדינה או מכל קופה ציבורית, ניתן לראות בו גוף דו מהותי. דו מהותיות איננה רק במובן הכספי של מקורות המימון, אלא גם במהות הערכית ובמשמעות שיש לו מבחינת תוכנו ותפקודו, בפרט בהיותו מוסד חינוכי המכשיר לתארים אקדמיים. על-כן, המעביד מחויב בקיום חובת השימוע.
יצוין, כי על פי הפסיקה גם בסיום חוזה לתקופה קצובה, קמה חובת שימוע.
הדרך של "שיחת טלפון" בשעות הערב, בהן מודיע המעביד על סיום הסכם העסקה, איננה דרך ראויה גם אם בשיחה זו העובד לא הגיב או אפילו הסכים.
למרות שהצדדים לא סיכמו על הודעה מסודרת בכתב מתבקשת דרך הודעה מסודרת על הפסקת עבודה. שיחת טלפון איננה מסגרת נאותה ביחסי עובד מעביד להסדרת היחסים או הפסקתם.
לאור האמור, משנקבע שחלה חובת שימוע, קמה לעובד זכות לפיצוי, לנוכח הדרך בה נמסרה לו ההודעה על הפסקת העסקתו.
לאור האמור לעיל, נמצא כי העובד זכאי לפיצוי עבור חודש עבודה.
(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".
