אפילו 7% פלוס מדד לא הספיק - החשיפה של דיסקונט
וושינגטון מיוצ'אל, בנק גדול, גם במונחים אמריקאים, נפל ביום חמישי. שלא תטעו, השוק ציפה לנפילה זו ומחיר המניה שיקף מזה חודשים את הסתבכותו של הבנק. אולם גם ביום חמישי בערב לא כל הבנקאים בעולם ידעו מה חשיפתם ל-WM. זה טבעו של המשבר, זו אופיה של הבנקאות המודרנית. הרבה חשיפה - ישירה, עקיפה, כואבת. פיזור הסיכונים בעת הבנקאית החדשה – איגוח, CDS ועוד - עובדים בשנה האחרונה כמו נשק ביולוגי. הסיכון התפזר וכולם, מפקידים, מלווים, משקיעים, נמצאים עכשיו ברמת סיכון גבוהה.
האם הבנקים בישראל חשופים ל-WM? האם הבנקים בישראל חשופים לווקוביה, הבנק הבא בתור להלאמה/מכירה מהירה של נכסיו לבנק גדול אחר? אני לא יודע, לצערי הרב אני לא יודע. לא תמצאו באף מקום בדו"חות הבנקים את שותפיהם הבינלאומיים למסחר. לא תמצאו בבנקים את שותפיהם לסינדקציות של אשראי. המידע החשוב ביותר בימים סוערים אלה נעדר מדו"חות הבנקים.
בנקים בישראל חשופים לבנקים בארה"ב. הם לא יכולים שלא להיות חשופים. זו מהותה של הבנקאות המודרנית. בנק מבצע עבור לקוחותיו עסקאות עם בנקים ברחבי העולם, שנותנים מצידם שירות ללקוחותיהם. אי אפשר לדרוש מבנק ישראלי גדול שלא יעשה עסקאות עם בנקים ברחבי העולם מחשש שהם ייפלו מחר. דרישה מופרזת זו יוצרת את משבר הנזילות שאנחנו עדים לו בימים אלה.
אולם לא כל החשיפות הינן מוצדקות. ישנן חשיפות שמהוות, עבורנו כמשקיעים, סיכון גדול שאיננו מוכנים בעת הנוכחית לקחת. בנק הפועלים מכר את התיק שלו למרות שיכול היה להחזיק את התיק עד פידיון, עוד 6-7 שנים ולרשום, בסופו של דבר, ככל הנראה, הפסד קטן הרבה יותר מאשר רשם ברבעון השני של 2008. הבנק מכר כי המשקיעים, בעידוד תקשורת קולנית סימן כי החשיפה והסיכון פשוט גדולים מדי.
בנק דיסקונט (דיסקונט א) לעומת זאת עוד לא רשם הפסד על תיק המגובה משכנתאות שלו, כל כולו תיק של הסוכנויות המולאמות – פאני מיי ופרדי מק. אולם המשקיעים חוששים, ומבחינתם, בצדק. הסברי הנהלת דיסקונט, על מהות התיק והסיבה לאחזקתו לא מתקבלים יפה בועדות ההשקעה של המוסדיים הישראליים. המניה ירדה לרמות של 2004. מכפיל ההון הינו כ-0.5. חמור יותר, דיסקונט כבר מתקשה לגייס. ביום חמישי הצליח הבנק לגייס רק כ-60% מגיוס לא גדול במיוחד של אג"ח היברידי בריבית גבוהה – 7% צמוד.
שוק ההון אמר את דברו ביום חמישי – בנק ישראלי גדול לא הצליח להשלים גיוס אג"ח בריבית גבוהה. זהו לא איתות מרומז להנהלת דיסקונט. זו אמירה בוטה וקשה. הנהלת דיסקונט וגם הדירקטוריון, צריכים להבין מה שוק ההון אומר להם, בדרך האחת שיש ברשותו. לשוק ההון יש רק דרך אחת, מאוד ברורה, להביע אי אמון – הוא פשוט לא קונה. לא את המניה ועכשיו גם לא את האג"ח.
והסברי הנהלת דיסקונט דווקא "עושים שכל". תיק ה-MBS של דיסקונט נראה בטוח יותר מאפיקי השקעה אלטרנטיביים רבים. התיק לא הפסיד. לאחר הלאמת הסוכנויות קשה לראות הפסדים מהותיים בתיק זה.
אולם המשקיעים ברחבי העולם מחפשים נזילות והקטנת חשיפות. איזה חשיפות? לא משנה, העיקר שלא יהיו חשופים. "מה החשיפה של דיסקונט?" שואלים בועדות ההשקעה. "27 מיליארד ₪, פחות או יותר – 10 מיליארד ₪ MBS וכ-17 מיליארד שקל אשראי לנדל"ן ודיור", עונה מי שעונה. "אז אל תקנו את מניית דיסקונט ואל תיקח יותר מדי אג"ח", קובעים חברי ועדת ההשקעות.
כי כך זה עובד בימים שבנקים בארה"ב נופלים כמו זבובים לידי אחיהם צמאי הדם ורגולטורים נוקשים. מי שחשוף חוטף, בצדק או שלא בצדק. ומניית דיסקונט, אני גורס, חטפה יותר מדי. אבל חשיפה זו חשיפה. והשכל הישר אומר שזהו לא זמן טוב להיות חשוף.
