גם הציניות נעלמה: ליהמן - סיפור על מהגר גרמני ב-1848
בשנת 1844 החליט מהגר גרמני בשם הנרי ליהמן לפתוח חנות קטנה בעיר מונטגומרי שבמדינת אלבאמה. שש שנים מאוחר יותר חברו אליו שני האחים שלו, עימנאול ומאייר, ויחד, בשנת 1850, הם פתחו את חברת ליהמן ברדרס.
כיאה לחברה במדינה בדרום ארה"ב, בתחילת דרכם עסקו האחים ליהמן בסחר חליפין הקשור בכותנה. הם ביצעו עסקאות בתחום הכותנה (אותה הפקידו חלקאיי האזור) תמורת מזומן או סחורה אחרת. ב-1858 כבר פתחו את הסניף הראשון בניו-יורק שנחשב למרכז לסחר בסחורות והיה לבורסת כותנה. ב-1887 נרשמה ליהמן כחברה בבורסה הגדולה של ניו-יורק (NYSE).
ככה התחיל הסיפור של ליהמן ברדרס בעולם שבו עדיין לא היו מכוניות, לא היו מטוסים, וסחר חליפין היה עדיין דבר מקובל למדיי. החברה ששרדה את מלחמת האזרחים ב-1860, את המשבר הכלכלי של 1929 והשפל הכלכלי הגדול שבשנים שלאחריו, מגיעה בימים אלו לסוף דרכה בגלל אותם מכשירים פיננסים ארורים ואפילו הציניים שבניינו מתקשים להישאר אדישים.
בתחילתו של המשבר הנוכחי, משבר האשראי והנדל"ן, היו מספר אישים בולטים ובניהם אלן גרינספאן, נשיא ה'פד' המיתולוגי, קודמו של ברננקי בתפקיד, שאמרו שהמשבר הנוכחי יהיה חמור לא פחות מזה שפקד את אמריקה בשנת 1929, אותו משבר שחרוט עמוק בתודעה של כל אחד ואחד מאיתנו, אותו משבר עליו למדנו בתיכון. כן כן, זה אותו משבר שבו לפי הסיפורים, במדרגות של גורדי השחקים של ניו-יורק הצטופפו אלפי אנשים - כולם רצו לקפוץ מהגגות.
עד לא מזמן, אמירות אלו אשר משוות את מצבנו היום לזה ששרר ב-1929 הכעיסו לא מעט אנשים, הדברים כמעט היו בבחינת חילול הקודש ואיך בכלל אפשר להשוות, לאנשים אז לא היה מה לאכול. אז באמת ההשוואה היא קשה וכמעט בלתי אפשרית אבל כשליהמן ברדרס, בנק ההשקעות הרביעי בגודלו בארה"ב שמעסיק לא פחות מ-28,500 עובדים, בדרכו להודיע על פרק 11, אי אפשר יותר לזלזל באותה השוואה.
רק אתמול אמר גרינספאן בראיון מיוחד לבלומברג שמדובר במשבר שקורה פעם במאה. "אין בכלל שאלה, המשבר הנוכחי הוא גדול יותר מכל מדבר אחר שראיתי מימיי והוא עדיין לא קרוב לפיתרון" אמר גרינספאן וכאשר אדם במעמדו (18 שנה כיהן כנשיא ה'פד') וממרום גילו (בן 82) אומר את הדברים האלה זה אומר שכללי המשחק לא ידועים או איך אומרים בצבא? אנחנו בממלכת אי הוודאות.
במילים אחרות, להסתכל על המשברים הקודמים זה כבר לא כ"כ רלוונטי, לשמוע בעצתם של מבוגרים יותר זה תמיד טוב אבל עשוי להיות פחות מועיל מכפי שחשבנו. נכון שלאנשים יש מה לאכול ובגורדי השחקים של ניו-יורק יש טורים בעיקר של רוכשי דירות פוטנציאלים אבל זה לא אומר שהמצב בהכרח פחות חמור, העולם שונה היום וגם המשברים שונים. אנחנו כותבים פה פרק חדש בדפי ההיסטוריה וזה עלול להיות פרק ארוך, העניין הוא שבעודנו עושים זאת אנחנו כבר לא יכולים לחכות לכתוב את הפרק הבא. ככה זה היום, קצב האירועים הוא שונה, אנחנו חיים במהירות אחרת לגמרי, האם זה אומר שאנחנו נצא מהמשבר הזה במהירות אליה הורגלנו? נצטרך לחכות עד שנכתוב את הפרק הבא.
