זכאות לאבטלה למי שביצעה אותה עבודה בשכר ובהתנדבות

העובדות --------- צ'יגרב אנה (להלן: "התובעת") הגישה תביעה לתשלום דמי אבטלה, שנשללו ממנה, זאת משום שלטענת המוסד לביטוח לאומי-סניף ב"ש (להלן: "המל"ל") בתקופה זו לא הייתה בבחינת "מובטלת" על פי סעיף 163 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה- 1995 (להלן: "החוק"), מאחר ועבדה כמטפלת אצל בתה בחודשים אלה.

לטענת התובעת, בתקופה זו קיבלה אמנם דמי אבטלה, אך עבדה כמטפלת אצל בתה ללא שכר או תמורה כלשהי, ולכן בתקופה זו יש לראות עבודתה כעזרה משפחתית או כ"מתנדבת". בנוסף, רק כאשר סיימה לקבל דמי אבטלה מהמל"ל, החלה לקבל שכר מהבת. עוד טוענת התובעת, כי באותה עת הייתה רשומה בלשכת שירות התעסוקה והייתה זמינה לכל הצעת עבודה.

המל"ל חולק על גרסת התובעת וטוען, כי אין די בכך שהתובעת לא קיבלה כל תמורה עבור עבודתה בכדי לראותה כ"מובטלת" בתקופה שבמחלוקת. נטען, בין היתר, כי בתקופה זו אין מדובר בעזרה משפחתית או ב"התנדבות", אלא התובעת הייתה בבחינת "עובדת" אצל הבת על פי הגדרת המושג בסעיף 1 לחוק. התובעת ביצעה למעשה את אותה עבודה כל תקופת עבודתה, ולא יעלה על הדעת שתבחר לעבוד בהתנדבות אצל בתה רק בתקופה בה קיבלה דמי אבטלה ותוכר כ"עובדת" לצורך קבלת דמי אבטלה ולא תוכר כ"עובדת" בזמן קבלת דמי אבטלה קודמים, כאשר בפועל מבצעת את אותה עבודה בדיוק ואצל אותו מעסיק (הבת). לא יתכן שהתובעת "תתנדב", כטענתה, לעבודה במשרה מלאה רק מפני שקיבלה דמי אבטלה מהמל"ל, ותפסיק את התנדבותה מיד עם תום תקופת האבטלה.

פסק הדין ---------- בית הדין דן בשאלה, האם עבודתה של התובעת כמטפלת בנכדתה ללא תמורה, שוללת ממנה זכאות לדמי אבטלה, שכן יש לראותה כ"עובדת", או שמא התייחסות החוק ל"מובטל", משמעה מי שאינו משתכר למחייתו, ומשלא הוכח, כי התובעת קיבלה שכר מבתה בתקופה זו, הרי שאין לראותה כעובדת.

בפסק הדין בעניין כרמלה דבש (עב"ל 1083/04) פורש המונח "מובטל", לצורך בחינת זכאות לקבלת דמי אבטלה. על פי פסק הדין "סעיף 160 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי... המונח "מובטל" אינו מוגדר ופשיטא שמדובר באדם שאין לו מקור פרנסה, כגון מי שפוטר מעבודתו. מושג זה של "מובטל" הורחב ויוחל גם על מי שהוצא - בניגוד לרצונו - לחופשה ללא תשלום. המשותף לשני מצבים אלה הוא שעובד נקלע למצב בו - שלא ברצונו - המעסיק חדל לספק לו עבודה ולשלם לו שכר... החוק נועד להעניק רמת חיים מינימאלית למי שלא עולה בידו למצוא פרנסה. עבודה בהתנדבות שאינה כרוכה בתשלום שכר, מכניסה את המתנדב לגדר של "מובטל" במשמעות תכלית החוק... המתנדב אינו רשאי לראות עצמו מחויב כלפי מעסיקו להמשיך לעבוד אצלו...".

בית הדין קבע, כי בנסיבות המקרה, יש לדחות את התביעה, לאור עובדות המקרה. נקבע, כי מטרת ביטוח אבטלה, הינה לאפשר לעובדים, אשר נפלטו ממעגל העבודה, קיום בכבוד, עד שייקלטו במקום העבודה החדש, כאשר בתקופת האבטלה, הינם בבחינת "דורש עבודה", היינו מוכנים ומסוגלים לעשות כל עבודה ולשכת שירות התעסוקה לא הציעה להם "עבודה מתאימה אחרת". במקרה דנן, אמנם מחד לא הוצעה כל עבודה לתובעת במהלך "תקופת האבטלה", ואף לא הוכח, כי קיבלה שכר עבור הטיפול בנכדתה, אולם מאידך, עבדה באופן סדיר אצל בתה באותה מסגרת בשתי התקופות, כאשר ההבדל היחידי בין השתיים, שבתקופה בה קיבלה דמי אבטלה דאגה לא לקבל שכר מבתה.

בענף הביטוח הלאומי, קרבה משפחתית, ולו קרבה בין הורים לילדים, אין בה כשלעצמה כדי למנוע אפשרות של היווצרות יחסי עובד-מעביד. המניע לבחירת העובד, בין אם הוא מניע עיקרי או משני, אינו קובע לעניין קיומם של יחסי עובד-מעביד. מהות היחסים שנוצרו היא הקובע לעניין זה. "עובד" הוגדר בסעיף 1 לחוק "לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחס של עובד ומעביד, ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, הייתה נעשית בידי עובד; לעניין זה, "בן משפחה" - אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות".

הוכח, כי לא היה כל הבדל במסגרת או במהות עבודתה של התובעת, בהיותה מטפלת, בין התקופה בה קיבלה דמי אבטלה לבין התקופה בה החלה לקבל שכר. ברי, כי אלמלא טיפלה התובעת בנכדתה, בתה של התובעת הייתה שוכרת מטפלת אחרת, ולפיכך ההסדר בין השתיים בא במקום שכירת מטפלת.

נפסק, כי דין התביעה להידחות ואין צו להוצאות.

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".