עובד שפוטר מחמת מינו פוצה בסך של 30,000 ש"ח

העובדות -------- פיטוסי נדב (להלן: "העובד") הועסק כמדריך כושר ע"י b-in בוגין ספורט סנטר מרכזי ספורט וכושר בע"מ (להלן: "המעבידה") החל מיום 03.11.05 ועד למועד פיטוריו ביום 30.03.06. אין מחלוקת בין הצדדים, כי בתשובה לשאלת העובד על הטעמים לפיטוריו, השיבה מנהלת התפעול של המעבידה, שסיבת הפיטורים היתה רצון המעבידה להחליף את העובד במדריכה בשל ריבוי מדריכים ממין זכר במכון הכושר. המעבידה טענה מנגד, כי העובד פוטר בשל תפקודו הלקוי וחוסר המוטיבציה במכון הכושר ובעקבות עבירת משמעת חמורה שעשה בסמוך לפיטוריו. במסגרת תביעתו טען העובד, כי פיטוריו מהווים אפליה אסורה, שאינה מתחייבת מאופי או מהות התפקיד. לטענתו, פיטוריו נעשו שלא כדין ובניגוד לסעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (להלן: "החוק"). העובד ביקש לחייב את המעבידה לפצות אותו בסכום של 100,000 ש"ח, הן בגין הנזק הממוני שנגרם לו בעקבות אובדן עבודה, והן בגין עגמת נפש שנגרמה לו ונזקים לא ממוניים.

פסק דין -------- סעיף 2(א) לחוק אוסר הפליה מטעמי מין, בין היתר בקשר להחלטה על הפיטורים. בהתאם לסעיף 9 לחוק, חובת ההוכחה תחול על המעביד להראות, כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 לחוק, בעת פיטורים מהעבודה, אם הוכיח העובד שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו בית הדין קבע, כי במקרה דנן פוטר העובד מחמת מינו. בית הדין ציין, כי די היה באמירתה של מנהלת התפעול של המעבידה כדי לקבוע, שהעובד הביא "ראשית ראיה" לכך שפוטר מטעמי מין וכדי להעביר את הנטל להפריך את טענה זו למעבידה. כמו כן, הוכח, כי לאחר פיטורי העובד החלו לעבוד במכון המעבידה מדריכות כאשר בתקופת העסקתו של העובד הועסקו על ידי המעבידה רק מדריכים ממין זכר. בית הדין ציין בנוסף, כי גם אם העובד לא פוטר אך ורק בשל מינו אלא בצד האפליה פעלו טעמים מוצדקים לפיטוריו, בהתאם לפסיקה על מנת להראות אפליה פסולה אין העובד נדרש להראות, כי שקילתו של שיקול פסול היא שהיתה הגורם היחיד או המרכזי שהביא לפיטוריו אלא די בכך שישכנע את בית הדין, כי השיקול הפסול אכן נשקל על ידי המעביד בבואו לגבש את החלטתו. סעיף 10 לחוק מאפשר לבית הדין לפסוק לעובד פיצויים בגין הפרת הוראות החוק גם במקרה בו לא נגרם לעובד נזק של ממון, בהתאם לשיעורים שיראו לו בנסיבות העניין. בפס"ד דב"ע נ/3-129 שרון פלוטקין נגד אחים אייזנברג פד"ע לג 481 כבר נפסק, כי לפיצוי העובד שתי מטרות – פיצוי על הנזק הממשי ופיצוי עונשי. בהתחשב בנזקים שנגרמו לעובד בעקבות פיטוריו, עגמת הנפש, אובדן ההכנסה, והצורך בפסיקת פיצוי מרתיע למעבידה, הגיע בית הדין למסקנה, כי הפיצוי הראוי לעובד עומד על סך של 30,000 ש"ח.

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".