הזמר עמיר בניון תובע חברות תקליטים את הפדרציה ותחנות רדיו

הזמר עמיר בניון תובע את הפדרציה הישראלית לתקליטים, תחנות רדיו ואת חברות התקליטים הגדולות בישראל: הליקון, הד ארצי, התו השמיני וא.ג'י הפקות על פגיעה בזכויות יוצרים. היקף התביעה הוא של מיליון דולר נגד הפדרציה, מיליון שקל נגד כל חברת תקליטים ו-300 אלף שקל לכל תחנת רדיו.

בניון טוען כי הינו בעל הזכויות הבלעדיות בהקלטה המוזיקלית של כל היצירות הכלולות בארבעה תקליטים שהפיק בשנים האחרונות: "אותו מקום אותו הרוח", "רק את", "הכל עד לכאן" ו"לא אוותר".

כמו כן, בניון טוען באמצעות עורכי הדין כץ וקוגן משרד עו"ד שקל ושות', כי הפיק את היצירות, הקליט ושילם את העלויות הכרוכות בהפקת היצירות באופן עצמאי, ובכך הפך לבעל הזכויות הבלעדיות בהקלטה של יצירותיו, וזאת בנוסף לזכויותיו ככותב היצירות וכמלחין היצירות. כמפיק עצמאי, בניון הוא היחיד המוסמך להקנות רישיון להשמעה פומבית של היצירות ולשידור היצירות, להתנות תנאים להשמעה פומבית ולשידור של היצירות, לגבות תמלוגים בגין השמעה פומבית ושידור של היצירות ועוד.

לאחר הפקת התקליטים, טוען בניון, כי הוא התקשר בניון עם חברות תקליטים נתבעות בהסכמים להפצת הדיסקים בחנויות המוסיקה ובנקודות המכירה, מבלי שנתן כל הרשאה או זכות לחברות התקליטים לעשות שימוש ביצירותיו למעט הרשאה להפצת הדיסקים. באי כוחו כותבים בכתב התביעה, כי חברות התקליטים, "ללא כל אישור, הטביעו את הלוגו שלהן על גבי הדיסקים של בניון ועל אריזתם, וחלקן אף הגדילו והוסיפו את שמן כמפיקות הדיסקים וכמי שמוסמכות להרשות את השידור הפומבי של היצירות". כך, טוענים עורכי הדין של בניון, כי למשל, על גבי הדיסק "אותו מקום אותה הרוח" שהופץ על ידי הליקון, נכתבה אזהרה מפורשת כי שידורו הפומבי של הדיסק מחייב הרשאה בכתב מאת הליקון או מהפדרציה.

הפדרציה לתקליטים, שהיא גוף המאגד את חברות התקליטים העיקריות בארץ ומוביל את דגל המלחמה בהשמעות פיראטיות, יצרה מצג לפיו אף היא בעלת זכויות לגביית תמלוגים בגין השמעות פומביות של היצירות. הפדרציה הציגה את היצירות של בניון, בפני צדדים שלישיים, לרבות תחנות הרדיו, כיצירות הכלולות ברשימת הרפרטואר שלה ושל חברות התקליטים המאוגדות בה, וגבתה תשלום עבור השמעת היצירות.

על פי טענת נציגי בניון - "בדרך זו הצליחו חברות התקליטים הגדולות, לקבל במשך שנים תשלום לא חוקי מהפדרציה לתקליטים על השמעת יצירותיו של בניון בתחנות הרדיו ובמקומות נוספים. מדובר בגביית תשלום עבור השמעות פיראטיות לחלוטין שנעשו ללא כל רישיון מבעל הזכויות".

עורכי הדין כץ וקוגן משרד עו"ד שקל ושות': "חברות התקליטים יצרו מצג שווא בו הן מתחזות כי זכויות היוצרים בדיסקים שייכות להן. חברות התקליטים ידעו כי הסימן המסחרי שהוטבע על ידן יזהה אותן כמי שהפיקו את היצירות, או כמי שהן הבעלים של זכויות היוצרים בהקלטה של היצירות, ובכך פגעו פגיעה ישירה בזכויות היוצרים של בניון ובהכנסותיו מיצירותיו. הפדרציה הישראלית לתקליטים, הגוף המוביל את המלחמה בשימושים פיראטיים בזכויות יוצרים בישראל, היה שותף מלא למעשיהן של חברות התקליטים כאשר גבה מתחנות הרדיו ומגופים נוספים כסף עבור יצירותיו של בניון למרות שידע כי חלקן אינו כלול כלל ברפרטואר שלה". הם מוסיפים, "אמנים רבים אינם מודעים לזכויותיהם ולמניפולציות אשר נעשות מאחורי גבם על ידי אותם גופים שאמורים לשמור על זכויותיהם. הם נותנים את הנשמה לעשייה האומנותית ואינם מתמחים במשפט או בניהול פיננסי. למרות שעמיר בניון בחר להפיק את הדיסק באופן עצמאי, כך שהוא היחיד בעל הזכויות ביצירותיו, החברות הגדולות שהיו אמורות לשמור על זכויות הקניין של האומן ועל זכויותיו הכלכליות, פגעו בו פגיעה ישירה. גם האומנים צריכים להתחיל לעמוד על זכויותיהם ביצירה ולפקח על הסכומים המגיעים להם בעבור יצירותיהם".

טרם הוגשו כתבי הגנה.