עובד שמעבידו נפטר זכאי לתמורת הודעה מוקדמת

עובדות ------

אלנה זכריה (להלן - העובדת), הינה עובדת זרה שהועסקה על ידי ליזה קימלמן המנוחה (להלן - המעבידה). העובדת התגוררה אצל המעבידה ושהתה בביתה 24 שעות ביממה עד לפטירתה של המעבידה.

בפסק הדין נדונה שאלת זכאותה של העובדת לגמול שעות נוספות וקביעת השכר הראוי. עוד נדונה שאלת זכאותה של העובדת לתמורת הודעה מוקדמת במקרה של עובדת זרה העוזבת את הארץ לאחר פטירת המעבידה.

בית הדין הארצי לעבודה קבע -------------------------- קביעת השכר הראוי בית הדין קבע, כי בהסכמת הצדדים התגוררה העובדת בבית המעבידה והעובדת קיבלה תוספת לשכרה בצורת הטבות של דיור ומזון, הסכמה אפשרית לאור סעיף 3 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958. על כן נקבע כי שכרה לא היה רק השכר שהוסכם אלא הוספו לו דיור וכלכלה.

שעות נוספות בית הדין ציין, כי נקבע בעבר בפסיקה שהוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, הקובעות את חישוב השעות הנוספות אינן חלות על צורת ההעסקה של עובדי סיעוד לאור סוג העבודה וטיבה. על כן, אם לא ניתן לחשב את שעות העבודה, יש לקבוע מהי מתכונת העבודה ולאמוד אותה בהערכה גלובלית של היקף העבודה וההטבות הניתנות לעובד.

בית הדין קבע, כי העובדת היתה קשורה למעבידה במשך כל שעות היום, עבדה בטיפול, סיעוד וליווי אישי ובנוסף בעבודות משק הבית. על כן נקבע, כי בהתחשב במכלול הנסיבות, העובדת זכאית לתוספת של 40% מעבר לשכר המינימום, הדיור והכלכלה שקיבלה.

תמורת הודעה מוקדמת בית הדין קבע, כי תמורת הודעה מוקדמת אינה משתלמת רק על מנת לחפש עבודה אחרת. היא משתלמת כדי לאפשר לעובד המפוטר להתארגן ולא למצוא את עצמו חסר עבודה מיום אחד למחרתו. בית הדין ביסס את קביעתו על לשון החוק ותכליתו ולאור הדוגמא המצויה בתקנות שירות המדינה (גימלאות) (הודעה מוקדמת על הוצאה לקיצבה) התשכ"ח- 1968, המחייבות הודעה מוקדמת למי שהחליט נציב השירות על הוצאתו לגימלאות, על אף שאינו נדרש לחפש עבודה אחרת. על כן, נקבע כי תקופה זו נדרשת גם למי שלא ממשיך לעבוד לאחר פיטוריו, זאת על מנת לארגן את חייו. עוד נאמר בפסק הדין, כי הזכות להודעה מוקדמת ניתנה לשם התארגנות למצב שנוצר ומניעת פגיעה בזכותו של העובד לחפש עבודה חלופית, ועל כן הינה זכות משלימה לפיצויי הפיטורים שנועדו לפצות את העובד על שנות עבודתו.

אשר על כן, בית הדין פירש את חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001, פרשנות תכליתית כאמור לעיל, והדגיש כי הדבר נכון על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בעובדים זרים, אשר בשל חולשת מעמדם עשויים למצוא עצמם ללא מקום עבודה חלופי, ללא מדור וכלכלה וסיכון שהותם בארץ, עם פטירת המעביד.

בית הדין ציין, כי עם פטירת המעבידה, נדרשה העובדת להתפנות ממקום מגוריה ללא התרעה מוקדמת ומבלי שסופקה לה "רשת בטחון" לצרכי קיום מינימאליים. התנהגות זו אינה מתיישבת עם חובת ההגינות ותום הלב ביחסי עובד מעביד.

בהתאם לכך, קבע בית הדין, כי העובדת זכאית לתמורת הודעה מוקדמת. בית הדין קבע, כי גם מי שמעסיקו נפטר זכאי להודעה מוקדמת ככלל, ובפרט כאשר מדובר בעובדים זרים, אשר להם דרוש זמן כדי להתארגן לעזיבת הארץ או לקבל אישור לעבודה אחרת.

פיצויי הלנת פיצויי פיטורין בית הדין קבע, כי מרוץ ההתיישנות להלנת פיצויי פיטורין כאשר המעביד נפטר מתחיל ביום הגשת התביעה לפיצויי הפיטורין, זאת בהתאם לסעיף 20(ג) לחוק הגנת השכר. בית הדין קבע כי מכיוון שהעובדת ידעה כי יחסי העבודה עימה הסתיימו בעת פטירתה של המעבידה, ובכל זאת הגישה את התביעה לפיצויי הפיטורין לאחר למעלה משלוש שנים, אין זה סביר שסנקציה כה קשה כמו פיצויי הלנה תושת על מי שהתביעה נגדו הוגשה לאחר זמן כה רב. על כן, נקבע כי פיצויי הלנת פיצויי פיטורים יופחתו לגובה של הפרשי הצמדה וריבית כחוק בלבד מיום פטירת המעבידה.

יצוין, כי בית הדין העיר בסוף פסק הדין, כי התנהלות עיזבון המעבידה, אשר דרשה מהעובדת להתפנות מבית המעבידה יום לאחר פטירתה, היתה שלא כדין. על פי סעיף 1ה(א) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991, המעסיק נדרש להעמיד על חשבונו, מגורים הולמים לעובד הזר למשך כל תקופת עבודתו אצלו ועד מועד שלא יפחת משבעה ימים לאחר סיומה.

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".