גילוי הסדרי כופר מהווה פגיעה בפרטיות

עת"מ 1419/05, 1. התנועה לחופש המידע, 2. דרוקר רביב נ' נציבות מס הכנסה ומיסוי מקרקעין מאת: עו"ד מיכל דוידי-מצא העובדות בעתירה שלפנינו, העותרים ביקשו מבית המשפט להורות למשיבה, כי תמסור לעותרים, מכוח חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 [להלן - "חוק חופש המידע"], את זהות האנשים, שהגיעו להסדר כופר עם רשות המסים בישראל [להלן - "הרשות"], על העבירות שהם ביצעו, על הסיבות שבגינן הם קיבלו את הסדר הכופר במקום העמדה לדין, ועל הסכומים שהם שילמו במשך שלוש השנים האחרונות. כב' סגן הנשיא, השופטת ד"ר דרורה פלפל חוק חופש המידע קובע, מחד, את זכותו של הפרט לקבל מידע האצור אצל השלטונות, ומאידך, קיימות הוראות חוק שונות, כגון הוראות פקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961, הקובעות חובת סודיות וכן סנקציות פליליות גורפות נגד אדם, אשר מפר חובה זו. הלכה פסוקה הנה, כי חובת הסודיות / חיסיון הנה לטובתם של המדינה ושל הנישום כאחד. כך, הנישום אינו חושש, שמסירת הפרטים על ידו תגיע לידיעתו של אחר, וכן מתאפשר לרשות להגיע לחקר האמת באמצעות גורמים, שנאותים למסור מידע, אם זהותם תישאר חסויה. כמו כן חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 [להלן - "חוק הגנת הפרטיות"], קובע איסור על מסירת מידע מטעם גוף ציבורי, אלא אם נתקיימו תנאים מסוימים כמפורט בחוק. הליך הכופר הוא הליך מינהלי, שאין הכרעה שיפוטית במסגרתו על אשמתו של אדם. לרוב, הוא מתבצע בכך, שהנישום-החשוד אינו יודע בדיוק, מה הן הראיות שנאספו נגדו, ובהגשת בקשה לכופר, הוא העריך את סיכוייו בבית המשפט ואת פרסום הנושא. ההליך מתחיל אצל מנהל הרשות, השוקל את הבקשה לכופר. השיקולים להסכמה למתן כופר - שני פנים להם: א. שיקולי הרשות בעד ונגד הטלת כופר מס; הרשות פרסמה קריטריונים שהם גלויים לכול. ב. בפן זה ניתן למצוא ראיות לא מספקות, קולת העבירה, מצבו האישי של הנישום החשוד ואף את העניין הציבורי. חשובים גם שיקוליו של הנישום לעיל, אם לבחור בהליך זה, שהרי על נישום זה חלה חזקת החפות, כל עוד הוא לא הורשע בבית משפט; ותשלום כופר, אין משמעו הרשעה, אם כי אולי ניתן להסיק ממנו, במקרים מסוימים, מקצתה של הודיה. מן הסתם, כל פונה בבקשה לכופר מסתמך על המצב הקיים כיום, ואשר לפיו הרשות אינה מגלה את הפנייה אליה, אינה מגלה את שם האדם, את עיסוקו, את הסכום שבמחלוקת, ובכלל אינה מגלה כל מידע המגיע אליה בנושא. בית המשפט קבע, כי גילוי שמות הפונים בבקשה לתשלום כופר הנו פגיעה בפרטיות, מכמה היבטים כדלקמן: הראשון - נישום, הפונה כיום לרשות, יוצא מנקודת ההנחה, כי כל המשא ומתן בינו לבין הרשות הוא חסוי. זאת, לאור התנהלותה של הרשות בנושא זה מימים ימימה. הוא אמור ויכול להסתמך על כך, כי זו חזקת התקינות של ניהול הרשות. מכאן, שפנייתו של הנישום לרשות מוגנת, בין היתר, מכוח חוק הגנת הפרטיות, שלא היה בכוונתו ליתן היתר לרשות להפיץ הלאה את המידע, שהוא מסר לה. השני - הנישום זכאי לחסיון מידע שנוגע לענייניו הכלכליים, וזאת גם מכוח חוק הגנת הפרטיות. לכן, ברמה העקרונית תחול הפרוצדורה של חוק חופש המידע, הקובעת שעל הרשות לפנות לאותו נישום - צד ג', שעלול להיפגע מפרסום המידע ולבקש את הסכמתו לגילויו של מידע זה. ניתן להעריך ברמת סבירות גבוהה, שמי שבוחר לפנות לרשות בבקשה לתשלום כופר - אינו מעוניין ששמו, או פרטים מזהים עליו, על עיסוקו ועל הכנסתו - ייגולו לציבור הרחב; מה גם - שהוא זכאי לחיסיון זה, כאמור לעיל, על פי חוק הגנת הפרטיות. גם אם נאמר, שחוק הגנת הפרטיות אינו בא לסייע לאדם, שאולי עבר עבירת מס, הרי הפקודה המצטרפת לחוק גם אוסרת גילוי כל מידע, שהגיע לפקיד השומה בקשר להכנסתו של אדם, או לפרט שבהכנסתו. ניתן לומר, שפרט בהכנסתו - משמעו גם העלמת הכנסות, ולכן צירוף שני חוקים אלה יחדיו מהווה חסימה כפולה של הרשות מלמסור מידע. לכן בית המשפט פסק, כי אין לקבל את העתירה, כל עוד לא תוקנו שני החוקים לעיל, כדי לאפשר מסירת מידע מעין זה לציבור. בית המשפט העלה בפסק דינו את השאלות: האם יש בעתיד להתיר פרסום חלקי, או מלא של שמות, של אנשים ושל סכום הכופר? האם בתקופה זו של שקיפות, המחוקק אמור להגן על אנשים, שברמה הנורמטיבית אינם ממלאים כהלכה וכדין את חובתם, ואת חיוביהם לחברה? האם בתקופה זו, לא מן הדין להקנות לאזרח כלים, כדי לבדוק אם הרשות מיישמת באופן מובנה ולא מפלה את הקריטריונים שלה לגביית כופר מס? וכיצד המחוקק יידע לעשות זאת, אם לא יינתנו לו פרטים אודות האנשים, התפקיד, סכום המס הנטען שהועלם וסכום הכופר ? לדעת בית המשפט, אפילו עם מהפכת השקיפות, מי שצריך לומר את דברו בנושא הוא המחוקק באמצעות שינוי החקיקה, ולאחר שהנושא ילובן מעשית ונורמטיבית. אחד מן השינויים האפשריים הוא, שגם לעניין תשלום כופר מס, המחוקק יסמיך את הרשות לפרסם רשימה, כפי שהוא הסמיך כיום את הרשות לפרסם רשימה של עברייני מס שהורשעו. האיזון הנכון בין חשש הרשות לבין חשש הפרט מפרסום פוגע עשוי להיות בכך, שאולי אין צורך לפרסם את השמות במלואם, וייתכן שתיאור התפקיד, סכומם של המס ושל הכופר שהוטל - יספיקו. איזון מעין זה עשוי, מחד, לשמש הרתעה לעתיד למעלימי הפרטים הפוטנציאליים, ומאידך, יאפשר בדיקה של האזרח את המקרים הפרטניים, לאור הקריטריונים שנקבעו לצורך תשלום כופר מס. כמו כן אולי הוא גם לא יפחית את מספרם של אלה, שיפנו לרשות למטרה זו. בסיטואציה החוקית הקיימת היום - אי אפשר למסור את המידע ולכן התוצאה: העתירה נדחית. בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בתל-אביב לפני: כב' סגן הנשיא, השופטת ד"ר דרורה פלפל ניתן ב-4.1.2007 בא כוח המערערים: עו"ד א' יונש בא כוח המשיב: עו"ד נ' בן ארויה הכותבת - מומחית לדיני עבודה במחלקה המשפטית, בחברת "חשבים ה.פ.ס.".