העברת מניות ללא תמורה מאדם לאחיו

שאלה: -------- בעל מניות בחברה מעונין להעביר, ללא תמורה, את מניותיו לאחיו; וזאת, על פי סעיף 97 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 [להלן - "הפקודה"]. סעיף 97 האמור לפקודה מעניק פטור ממס אם מדובר בהעברה "בתום לב". השאלות: 1. מה הכוונה בביטוי, האמור לעיל, "בתום לב" ? 2. באילו מצבים יכולה רשות המסים בישראל להתנגד לפטור ממס בהעברה האמורה לעיל ?

תשובה: ------- סעיף 97(5) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 [להלן - "הפקודה"] מקנה, בעיקרון, פטור ממס רווחי הון, כאשר מדובר במתנה לקרוב וכן במתנה שניתנה ליחיד אחר; והכול - בתנאי שפקיד השומה שוכנע, כי המתנה ניתנה, אכן, בתום לב, וכי מקבל המתנה אינו תושב חוץ. דהיינו: על פי הוראות אלה יחול הפטור על ההעברה במתנה ל"קרוב", וכן הוא יחול בעת שניתנת מתנה ל"יחיד אחר", ובלבד שנתקיימו התנאים האלה: ● מדובר ב"מתנה"; ובית המשפט, בעניין "סמו"(1), חידד שהמתנה צריכה לעמוד בדרישות הקבועות בחוק המתנה, התשכ"ח-1968 [להלן - "חוק המתנה"]; קרי: מדובר בהקניית "זכות", אשר מקנה נותן המתנה למקבלה ללא תמורה ומכוח הסכמה. ● המתנה ניתנה ל"יחיד", אשר איננו "קרוב" (כהגדרתו בסעיף 76 לפקודה), ואשר איננו "תושב חוץ" (כהגדרתו בסעיף 1 לפקודה). ● המתנה ניתנה ב"תום לב". מצוין בזה, כי תנאי זה נידון, בין היתר, בעניין "גרייבר"(2). שם דובר בבני משפחה אחדים, אשר החזיקו במניותיה של חברה מסוימת. אשת המערער שם העבירה בשנת מסוימת את מניותיה לשני אחיה. עמדת המערער הייתה, כי העברה זו פטורה מכל מס; שכן, מדובר ב"מתנה", אשר נתנה אשת המערער לאחיה. פקיד השומה סירב לקבל טענה זו: הן לאור הסכסוכים, שבהם היו שרויים האחים; והן מאחר שנודע לו, כי באותה עת קיבלה אשת המערער מאמה סכום כסף. אשת המערער טענה, כי אין קשר בין סכום הכסף האמור לבין העברת המניות לאחים; ואילו פקיד השומה טען, כי שתי העסקאות קשורות זו בזו, וכי סכום הכסף מן האם מהווה "תמורה" בהקשרה של העברת המניות לאחים. בית המשפט המחוזי קבע, באותו העניין [וקביעותיו אושרו בידי בית המשפט העליון(3)], כי אכן אין מדובר ב"מתנה" שנתנה אשת המערער לאחיה. וזאת, הן מן הטעם שנתקבלה בגינה "תמורה" (אם כי עקיפה) מן האם; והן מאחר שהוא קבע, כי אף כאשר עסקינן במתנה ל"קרוב" (ולא רק כשעסקינן במתנה ל"יחיד אחר", כפי שביקש המערער לטעון) יש להוכיח את יסוד "תום הלב" הנלווה להענקת המתנה. באותו עניין - קבע בית המשפט, כי לנוכח מערכת היחסים העכורה בין אשת המערער לבין אחיה ובשל שוויין של המניות, אין מתקבל על הדעת, כי אשת המערער תעניקן לאחיה בתום לב, כמתנה שאינה תלויה בדבר. ועוד בעניין זה: סמיכות הזמנים, שבין העברת המניות לאחים לבין קבלת סכום הכסף מהאם - הייתה בעוכריו של המערער. המשמע: הפרשנות המקובלת לתנאי תום הלב, בקשר לפטור האמור ממס, אשר בסעיף 97(5) לפקודה, הינה, כי מעניק הזכות לא קיבל כל דבר, לא במישרין ולא בעקיפין, תמורת הזכות שהעביר במסגרת מתן המתנה. בחינה זו - מורה אותנו בית המשפט - תתבצע על רקע הנסיבות, אשר בהן ניתנה המתנה. הפניות המשיב: (1) ע"א 496/93, פקיד שומה חיפה נ' משה סמו [מיסים י"א/1 ה-71 (1996)]. (2) עמ"ה 62/82, נמרוד גרייבר נ' פקיד שומה חיפה [פד"א י"ב 212 (1983)]. (3) ע"א 271/83, נמרוד גרייבר נ' פקיד שומה חיפה [פד"א י"ג 161 (1985)].