זכאות להבראה בפיטורים לאלתר סמוך לפני סוף שנה

עובדות ------ אבנר וקסמן (להלן - העובד) הועסק כטכנאי מיזוג אויר בשכר חודשי על ידי חברות "אי.טי.סי 24 מסביב לשעון" ו"דן אחזקות בע"מ" (להלן - המעבידות). ביום 21.8.1998 העובד קיבל מכתב פיטורין הנושא את התאריך 16.7.1999. העובד פוטר בתקופה בה היה מצוי באי כושר לעבוד מחמת תאונת עבודה.

העובד מערער על פסיקתו של בית הדין האזורי שדחה את תביעתו בין היתר לפיצויי פיטורין, הלנתם ודמי הבראה.

פסק דין ------- פיצויי פיטורים בית הדין קבע כי יש לבדוק, לאור סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים, האם הוכח כי הפיטורים, שנעשו סמוך לפני תום שנת עבודה, לא בוצעו על מנת להימנע מתשלום פיצויי פיטורים. בית הדין קבע כי מחומר הראיות עולה כי המעבידות לא עמדו בנטל ההוכחה.

העובד קיבל מכתב פיטורין לאלתר ללא תקופת הודעה מוקדמת, שאילו ניתנה, היתה מאריכה את תקופת עבודתו של העובד, דבר המהווה תימוכין לכך שהפיטורים נעשו כדי להימנע מתשלום פיצויי פיטורין. בנוסף, קבע בית הדין כי אין לתת פרס למי שמפטר את עובדו לאלתר ונמנע מלתת הודעה מוקדמת, שזו לא הדרך לפטר עובד. על כן, בית הדין קבע כי המעבידות לא הרימו את נטל ההוכחה כי לא פיטרו כדי להימנע מתשלום פיצויים, והעובד זכאי לפיצויי פיטורין בסך 8,232 ש" בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום יחסי עובד מעביד.

הבראה בית הדין ציין כי על פי הפסיקה, פיטורים לאלתר מהווים הפרת חובת מתן הודעה מוקדמת, אך אין הם מאריכים את תקופת העבודה למשך תקופת ההודעה המוקדמת. במקרה זה יחסי עובד ומעביד ינותקו עם כניסת הפיטורים לתוקף ועל המעביד לפצות את העובד בתמורת הודעה מוקדמת בסכום השווה לשכר שהיה זכאי לו. לעניין זה לא שונה התוצאה של הפרת החובה ליתן הודעה מוקדמת מן התוצאה של פיטורים שלא כדין המזכים את העובד בגובה הנזק שנגרם לו כתוצאה מהפיטורים.

כך גם סעיף 7 לחוק הודעה מוקדמת קובע כי :"מעביד שפיטר עובד ולא נתן לו הודעה מוקדמת לפיטורים כאמור בחוק זה, ישלם לעובד פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה המוקדמת". ראיית הפסיקה את אי מתן ההודעה המוקדמת כהפרה חוזית, היתה צריכה לזכות את הצד הנפגע בכל התרופות שלהן זכאי צד נפגע כתוצאה מהפרת חוזה ובכלל זה תרופת האכיפה וגם תשלום כל התנאים הנלווים. ברם, הפסיקה עד כה קבעה שהעובד יהיה זכאי לשכרו ללא התנאים הנלווים. הפסיקה לא נימקה מדוע נשללים התנאים הנלווים. בפסיקה זו יש פשרה בין הזכות לתנאים נלווים במקרה של אי מתן הודעה מוקדמת לבין החובה החוזית להקטין את הנזק במקרה בו החל העובד לעבוד בעבודה חדשה.

בית הדין קבע כי במקרה הנדון, אי מתן הודעה מוקדמת גרמה לכך שהעובד לא השלים שנת עבודה המזכה בדמי הבראה. הפרת חובת מתן הודעה מוקדמת גרמה נזק בגובה דמי ההבראה שלא קיבל, ועל כך מן הראוי לפצות אותו. על כן נקבע, כי העובד זכאי לפיצוי בגובה דמי הבראה של שנה אחת ואינו זכאי לתנאים נלווים עבור חודש ההודעה המוקדמת.

לגבי יתר טענותיו של העובד, לא מצא בית הדין הארצי מקום להתערב בקביעותיו של בית הדין האזורי שהיו מושתתות על ממצאים עובדתיים.