חקלאות גוססת: או - עגבניה לעשירון העליון
בעוד 20 שנה אל תתפלאו אם הבן שלכם יחזור מבית הספר וישאל אתכם, "מה זה חקלאי?"
המקצוע שהיה בעבר מקור הגאווה של ישראל גווע לאיטו, כשגם במושבים הפכו החקלאים למיצג נדיר ועברו לעסוק ב"מקצועות החופשיים". בהפגנות הרבות שארגנו החקלאים בשנים האחרונות הוצגו לעיתים שלטים עליהם היה כתוב: "המדינה חונקת אותנו", ולא בכדי. במצב כיום, מלבד במקומות בודדים בארץ (בעיקר בערבה בשל תנאי הגידול המיוחדים), פשוט לא משתלם לעסוק בחקלאות.
בין הצעירים, מעטים הם אלו שמחליטים להיות לדור המשך, והוותיקים, אלו שממשיכים מכוח האינרציה, נשחקים תחת העומס, ההיטלים, המיסים והחובות, ומגיעים בשלב כזה או אחר לשיחה בארבע עיניים עם מנהל הבנק.
אוזלת היד של החקלאים אל מול הגנבים זכתה לחשיפה לאחרונה בעקבות המקרה המצער של שי דרומי, אך מלבד הגנבות נאלצים החקלאים בישראל להתמודד עם שורה ארוכה של צרות מבית - כמו: מחירי מים בלתי אפשריים, תחרות בלתי אפשרית מול סחורה שמגיעה מהשטחים ומירדן, מיסוי גבוה על העובדים התאילנדים, והשנה - אף ניצבת בפניהם סכנה ממשית לשנת בצורת.
פחת על המוביל
המוביל הארצי נבנה לפני יותר מ-20 שנה, אבל במקורות לא מפסיקים להנציח את התעלה המפוארת, ואין דרך טובה יותר להתרפק על העבר מאשר הוספת סעיף לתשלום המים החקלאיים שכולל בתוכו פחת על המוביל הארצי. חקלאים שחיפשו מוצא מתשלומי המים הגבוהים על ידי הפקת מים מבארות פרטיים נתקלו בהיטל הפקה של כ-80 אגורות לקוב, שהפכו את הקידוחים ללא משתלמים.
בארץ, מהווים המים את אחת ההוצאות המרכזיות עבור החקלאים. באירופה שנהנית מכמויות מים שאינן ברות השוואה לכמויות הדלות של ארצנו הצחיחה, כמחצית מתקציבי הסבסוד של האחוד האירופי מיועדים לסבסוד המים לחקלאים. בארה"ב, דואגת המדינה להעביר מים לחקלאים גם לאזורים הנידחים ביותר, והכול במחיר אפס.
כוח העבודה בישראל שמורכב כידוע מהעובדים הזרים, גם הוא אינו חומק מעניהן של הרשויות שממהרות לגזור קופון על גב החקלאים. לאחרונה קיצצה המדינה בכמויות העובדים, ועבור אלו הנותרים משלמים החקלאים שכר מינימום, אך גם: דמי רישום בסכום של 100 שקל לחודש, ועלות בקשה שנתית לכל עובד שמסתכמת ב-500 שקלים שמועברים למשרד הפנים.
עגבניה מירדן או פלפל מספרד
אז למה מיסים שמטילה המדינה על כמה חקלאים זקנים צריך לעניין אותנו? בסיכום המדד ל-2006, למרות הדפלציה, אחד הסעיפים שבכל זאת עלו הוא סעיף הירקות והפירות. עם הקטנת החקלאות בישראל שנעשית בצורה מכוונת ע"י הרשויות אנו עשויים לעמוד בעוד מספר שנים לא רחוק במצב בו ימכרו ירקות לעשירים וירקות לעניים.
על הירקות והפירות בישראל קיימת בקרה (גם אם לא מלאה) של טיב ההשקיה, וכמויות הריסוס. סחורה מירדן ומהשטחים שמגיעה לשווקים בישראל גם בימים אלו תזרום בכמויות גדולות יותר, ללא יכולת אמיתית של בקרה מצד משרד החקלאות. הירקות והפירות הזולים ימכרו בשווקים במחירים נוחים, אבל בהעדר פיקוח הולם עשויים הירקות הללו שמושקים לעיתים במי ביוב לגרום לתחלואה בקרב הציבור. ציבור? נכון, השכבות החלשות.
מנגד, מי שהפרוטה מצויה בכיסו יוכל לרכוש ירקות אורגניים, ירקות מיובאים ולהמשיך לשמור על אורח חיים בריא ותזונה מלאה.
פגיעה בחקלאים היא קלה ונוחה למקבלי ההחלטות בטווח הקצר, אבל בטווח הארוך, בהעדר חלופה לחקלאות, הדבר הכי ישראלי שהיה במדינה שלנו יפגע לא רק במשה או דוד שיוצאים אל השדה עם הטרקטור. בשלב הבא זה יעלה לכולנו (טוב לרובינו..) בבריאות.
