פיצוי על נזק, שנגרם בשל עיקול שהוטל שלא כדין

תקציר ת"ק 189/06 (טרם פורסם) • בבית המשפט לתביעות קטנות בנצרת • לפני: כב' השופטת נבילה דלה-מוסא • ניתן ב-25.10.2006 • התובעת: ברנה ברנדית • הנתבעת: מס הכנסה נצרת - מחלקת גבייה העובדות ברנה ברנדית [להלן - "התובעת"] הנה אישתו של בעל חוב בסך 2,377,360 ש"ח. התובעת ובעלה [להלן - "הסרבן"] כבר פרודים במשך כ-16 שנה, והם חיים בנפרד. ביום 4.1.2006, בהיות התובעת בארה"ב, מחלקת הגבייה של מס הכנסה בנצרת [להלן - "הנתבעת"] עיקלה את רכבה. בתשובה על פנייתה של התובעת ועל הסבריה, כי היא חיה בנפרד מבעלה, היא נענתה כי לנתבעת יש הוכחות, שבני הזוג חיים ביחד, ולכן עוקל הרכב על אף שהוא נמצא בבעלותה של התובעת. בבוא התובעת לארץ, היא פנתה לנתבעת והציגה מסמכים המוכיחים, כי היא פרודה מבעלה. פקידי הנתבעת התנצלו לפניה והורו על החזרת הרכב אליה, לא לפני שהתובעת שילמה הוצאות חנייה בסך 1,617 ש"ח. התובעת טוענת, כי נגרמו לה הוצאות בגין שיחות טלפון בחוץ לארץ והפסד ימי עבודה. לטענתה, מקרה דומה אירע לה בשנת 2003, וגם אז בוטל העיקול על המטלטלין, לאחר שהיא הציגה את המסמכים לעיל, המוכיחים כי היא פרודה. הנתבעת מודה, כי התובעת אינה חבה חוב כלשהו לרשות המסים בישראל ומודה בעובדות שפורטו לעיל. לטענת הנתבעת, הרכב נתפס בחצרו של הסרבן, ולכן חלה החזקה שבדין, כי הרכב מצוי בבעלותו של הבעל, והנטל להוכיח אחרת מוטל על התובעת, בהתאם לסעיף 5(2.ב) לפקודת המסים (גביה). בית המשפט קיבל את טענת התובעת, כי היא לא קיבלה התראה לפני פריצה ועיקול, שהייתה ממוענת אל הסרבן, שכן כתובתה שונה. ביום שנתפס הרכב, הוא היה בחניית ביתה של התובעת וגובה המס לא היסס לבצע את תפיסת הרכב בכתובת שונה מן הכתבות, שהופיעה בכתב ההרשאה ובהתראה שלפני העיקול. הנתבעת אף לא הציגה ראיה, כי הסרבן גר בכתובתה של התובעת. את טענת הנתבעת בדבר חזקת השיתוף דחה בית המשפט, משום שהנתבעת לא השכילה להסביר, מדוע היא התעלמה מהודעת התובעת ומן המסמכים, שהתובעת הציגה לפניה בשנת 2003 ועל פיהם - בני הזוג פרודים. בית המשפט קבע, כי לאור הנסיבות האמורות לעיל, על הנתבעת היה להימנע מביצוע תפיסת הרכב בכתובת התובעת, כאשר היה ברור, שההתראה לפני העיקול לא הודבקה בדלת ביתה של התובעת. התנהגות הנתבעת והתעלמותה מפניית התובעת אף גרמו הוצאות נוספות וטרחה מיותרת לתובעת. על כן, בית המשפט קיבל את טענת התובעת וחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 3,000 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה, החל מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. התביעה התקבלה. הכותבת - מומחית לדיני עבודה במחלקה המשפטית, בחברת "חשבים ה.פ.ס.".