החזר נסיעות בשבת

ההסכם הקיבוצי הכללי בדבר החזר הוצאות נסיעה, אשר הורחב בצו ההרחבה וחל על כלל המעסיקים במשק (להלן: "צו ההרחבה") קובע כי כל עובד, הזקוק לתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו, זכאי לקבל ממעסיקו השתתפות, עד למקסימום של 21.14 ש"ח ליום, בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה בעד כל יום עבודה בפועל בו השתמש בתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו.

הוצאות הנסיעה יקבעו לפי תעריף נסיעה מוזל באוטובוס ציבורי, או כרטיס מנוי "חודשי חופשי" ממקום מגורי העובד למקום עבודתו, או על פי כרטיס הנחה של מספר נסיעות (כרטיסיה) אם קיים כזה. בצו ההרחבה אין התייחסות לאופן הגעת העובד למקום העבודה, ואין כל הבדל, לעניין הזכאות להחזר הוצאות נסיעה, בין עובד המגיע בתחבורה ציבורית לבין עובד אשר עושה שימוש ברכבו הפרטי או במונית על מנת להגיע למקום העבודה. בשני המקרים החזר הוצאות הנסיעה על ידי המעסיק ייקבע בהתאם לתעריפי תחבורה ציבורית בלבד. הדבר נכון, אף אם העובד הוציא בפועל סכום הגבוה בהרבה מתעריפי תחבורה ציבורית לצורך הגעתו למקום העבודה.

כמו כן, אין בצו ההרחבה התייחסות למצב בו אין באפשרות העובד להגיע למקום העבודה בתחבורה ציבורית, כדוגמת עבודה במנוחה השבועית. לפיכך, גם כאשר לא קיימת תחבורה ציבורית והעובד נאלץ להוציא סכומים גבוהים על מנת להגיע למקום עבודתו, לא חלה חובה על המעסיק לשלם לו מעבר לקבוע בצו ההרחבה. אף במקרה זה, חובת המעסיק בהחזר הוצאות נסיעה מוגבלת לתעריפי תחבורה ציבורית, ולא יותר. כמו כן, לא חלה במקרה כזה חובה על המעסיק להעמיד לרשות העובד הסעה מטעמו למקום העבודה.

יצוין, כי מעסיק החפץ לפצות את עובדו במקרה כזה רשאי כמובן לעשות כן.