הכרעת דין וגזר דין הקלה בקיזוז חשבוניות פיקטיביות
תקציר ת"פ 1626/03 • בבית משפט השלום בירושלים • לפני: כב' השופט אריה רומנוב • ניתן ב-21.12.2006 • המאשימה: מדינת ישראל • הנאשמים: 1. יגיל שירותי שמירה ונקיון (1997) בע"מ, 2. שמואל כהן העובדות הנאשמים עסקו במתן שירותי שמירה, באתרי בנייה שונים. רוב השומרים שהוצבו היו ממוצא אפריקני, ולא היו להם היתרי שהייה, או היתרי עבודה בישראל. בתחילה, השומרים נרשמו כעובדים של הנאשמת 1. אולם, נוכח העובדה, שמדובר בעובדים במעמד לא חוקי, הנאשמים יצרו מצג שווא, אשר על פיו, הנאשמת 1 הפסיקה להעסיק את העובדים, ותחת זאת שכרה את שירותיהן של חברות כוח אדם [להלן - "חברות כ"א"], אשר סיפקו לה שומרים. במסגרת זאת, חברות אלה נתנו לנאשמים חשבוניות מס פיקטיביות, שבהן נכתב, כי הנאשמת 1 שילמה תשלומים בתוספת מע"מ לחברות כ"א, בעבור אספקת כוח אדם. הנאשמת 1 שילמה שלושה תשלומים כדלקמן: א. התשלום האחד בעבור שכר העבודה של השומרים. ב. התשלום השני בעבור המע"מ, המתחייב מן העסקאות שנערכו. ג. התשלום השלישי היווה עמלה, שהגיעה לחברות כ"א. הנאשמת הגישה למנהל מע"מ את החשבוניות שנתנו חברות כ"א, והוא ניכה את המס שהיה כלול בהן, בהיותו בגדר מס תשומות. היקף העסקאות היה בסך 1,323,600 ש"ח. לטענת הנאשמים: הנאשמים סברו, כי בשינוי הלבוש החשבונאי, פעילות העסקת העובדים הפכה להיות פעילות כשרה. גם אם הנאשמת 1 המשיכה לנהל את עסקיה כתמול-שלשום, הרי אם הופקה "ניירת", המתארת אחרת את הדברים, יש בכוחה של ניירת זאת לתת "כיסויים" משפטי-חשבונאי לנאשמת 1, אשר יספק את דרישות החוק. הנאשמים לא התכוונו להרוויח ממעשיהם, ובפועל אף לא הרוויחו ממה שעשו. שכן, הם העבירו את מלוא סכום המע"מ לעיל לחברות כ"א. ההפסד למדינה לא נגרם ישירות ממעשי הנאשמים, אשר חשבו, כי המע"מ המשולם לחברות כ"א אכן מועבר לרשויות מע"מ [להלן - "הרשויות"]. נוסף על כך, מנהל החשבונות של הנאשמת 1 עשה בירור על חברות כ"א, ומצא שהן מתנהלות באופן תקין. לפיכך, הנאשמים הניחו שאת כספי המע"מ, שהחברות קיבלו, הן יעבירו כדין לרשויות, ואם הן לא העבירו אותם לרשויות, יש לבוא חשבון עימן, ולא עם הנאשמים. כב' השופט אריה רומנוב אין לקבל את גישת הנאשמים לעניין ה"כיסויים" המשפטי והחשבונאי. החוק חותר לאמת ולא לשקר, ותכליתו לתאר את המציאות כפי שהיא; תיאור מוטעה של המציאות אינו משנה את המציאות. לפיכך, העובדה, שהנאשמים ערכו "הסכמים" עם החברות כ"א, אשר על פיהן אלה יספקו שירות כוח אדם, אינה יכולה לשנות את הנקודה, שהמציאות הייתה אחרת, והלכה למעשה, העובדים המשיכו להיות עובדי הנאשמת 1. לעניין הטענות על היעדר כוונה להעלים מס ולצורך לבוא חשבון עם חברות כ"א שלא העבירו את המע"מ, הרי טענות מעין אלה נידונו בבית המשפט העליון, בהילכת תורג'מן (פסק הדין רע"פ 9008/01, מ"י נ' א.מ. תורג'מן בע"מ - פורסם ב"מיסים") [להלן - "פסק דין תורג'מן"]. נקבע שם, כי עוסק המסתמך על חשבונית, שאינה משקפת עסקת אמת, מתכוון להקטין בדרך זו את סכום המע"מ שעליו לשלם, ובכך יש כוונה להתחמק מתשלום מס. השאלה: האם העוסק ידע או חשד, כי העוסק שהוציא את החשבונית לא שילם מע"מ, אינה מעלה או מורידה. אין לאבחן בין רכישת חשבוניות פיקטיביות ממי שהפיק אותן (כפי שאירע בפסק דין תורג'מן) למי שקיבל חשבוניות, שלא על דרך רכישתן. אך ממילא, גם כאן בוצעה "רכישה" של חשבוניות פיקטיביות באמצעות ה"עמלה", ששולמה לחברות כ"א. במסגרת גזר הדין נקבע, כי כאשר באים לגזור את דינו של אדם, אין לדון אותו רק בהסתמך על סעיף העבירה שבה הורשע, אלא גם, ואולי בעיקר, על נסיבות ביצוע העבירה. במקרה דנן, הנאשמים לא התכוונו להרוויח דבר, ובפועל לא הרוויחו דבר מביצוע העבירות. הם שילמו את כל סכומי המע"מ, שהיה עליהם לשלם לשתי חברות כ"א, אלא שהחברות כ"א שלשלו את סכומי הכסף לכיסן. שאלת ידיעתם של הנאשמים או סברתם - על האופן, שבו שתי החברות כ"א ינהגו בכספים שהם העבירו אליהן, לא הייתה טעונה הכרעה לצורך קביעת האשמה. אמנם, מן האופן שבו מנהלי החברות כ"א העידו בבית המשפט, קשה להשתחרר מן הרושם, ש"הכתובת הייתה על הקיר", וכי לא נדרש היה מאמץ מיוחד כדי לקרוא אותה. אך אין להתעלם מעדותו של מנהל החשבונות, שקיים בדיקה ברשות המסים בישראל ונאמר לו, ש"אין צרות עם החברה הזו", וכי "ניתן לעבוד איתה". בנסיבות אלה, אי אפשר לשלול את טענת הנאשם 2, כי סבר בתום לב, שהחברות כ"א יקיימו את חובתן ויעבירו לרשויות את כספי המע"מ, שהוא העביר אליהן. נוסף על כך, קרוב לוודאי שהנאשמים יחויבו לשלם את מלוא סכום המע"מ, שלא הגיע לרשויות - במסגרת ההליך האזרחי. על הנאשמים הוטלו עונשי מאסר וקנסות.
