בין השורות: והפעם - על הזדקנות בישראל 2006

הזדקנת בקיבוץ - אכלת אותה? הקיבוצים במתכונת הישנה גוססים, או מתו מזמן. המילה הפרטה מרוחה כמעט על כל חדר אוכל משותף, רפת או מדשאה מטופחת, ועכשיו הרעיון הופך למציאות בעייתית. המלצות ועדת הבר, אשר מחכות לאישור על שולחן מועצת מקרקעי ישראל, יציבו בפני קיבוצים רבים דילמה אכזרית: האם להעדיף את הוותיקים או את הצעירים בקיצוץ, במחירי ההיוון של הקרקע לצורך שיוך דירות המגורים לחברים. בפני הקיבוצים תוצבנה שתי חלופות, כאשר בכל אחת מהן תפגע אחת משתי הקבוצות. על פי המלצת ועדת הבר, תמורת קבלת הזכויות בבית המגורים יצטרך כל חבר קיבוץ בישראל לשלם סכום אחיד של 38% כולל המע"מ (תשלום של פי עשר מאשר בערים!), וזאת, בלי קשר לוותק שלו או למקום מגוריו בארץ. מנגד, ועדת הבר קבעה שקיבוצים שכבר החלו במהלך שיוך הדירות על פי החלטה 751 של מועצת מקרקעי ישראל, יוכלו להמשיך בשיוך על פי אותה החלטה. אותה החלטה שקבעה תשלום יורד בהתאם לוותק: תשלום של 91% לצעירים ו-11% לבעלי הוותק הגדול ביותר. משמעות המלצות ועדת הבר היא, כי קיבוצים יצטרכו לכנס אסיפת חברים ולהחליט איזו קבוצת אוכלוסיה להעדיף על חשבון השניה. דו"ח הבר הוצג בשבוע שעבר בכנס של ארגון "כאן ביתי", המאגד חברי קיבוצים מכל הארץ, במאבק על זכויותיהם בבית המגורים. הכנס נערך בקיבוץ בית אורן ובין הדוברים בו היה עו"ד צפריר בן אור, היועץ המשפטי של הארגון, שמסר כי שתי ההצעות מקפחות את חברי הקיבוצים. השאלה היחידה, הסביר בן-אור, היא את מי "ידפקו" יותר: את הצעירים או את המבוגרים. חברי הקיבוצים בישראל, צעירים וותיקים כאחד, זכאים להיוון זכויות המגורים בבית המגורים שלהם, בסכום של 3.75%, כפי שנעשה במגזר העירוני. למרות שיש לי הרבה השגות על הדרכים בהן תוקצבו קיבוצים לאורך שנים, ולמרות חוסר האהדה הבולט לחברי הקיבוצים בקרב מגזרים גדולים באוכלוסיה הישראלית, אני לא יכול שלא להסכים עם אנשי "כאן ביתי" ולומר שקיבוצניקים, בשורה התחתונה, אינם אזרחים סוג ב' ואין שום הצדקה מוסרית או משפטית לנהוג בהם ככאלה ולתבוע מהם תשלום של פי 10 מתושבי הערים. ביטוח אפר ואבק. אני מתנצל מראש עם הקטע הבא יפגע ברגשות חלק מהקוראים אותו. אבל לא יכולתי להתאפק. לאחרונה הגיעה אליי ההודעה הבאה: בית הלוויות "עלי שלכת", מפעיל מכשיר האופרה (משרפה לגופות) היחיד בישראל, משיק מוצר פיננסי ראשון מסוגו בעולם: "חבילה מובטחת", שמבטיחה למצטרפים אליה את שריפת גופתם לאחר מותם. בהמשך להודעה, מנכ"ל "עלי שלכת", אלון נתיב, מסר שהחבילה המובטחת מיועדת לאנשים המעוניינים להסדיר את הדרך שבה ייפרדו מהעולם". והנה ההשוואה המעניינת שעושה נתיב כדי להסביר במה מדובר. נתיב אומר כי העניין דומה לאופן בו "אנשים עושים לעצמם פנסיה וביטוח סיעודי", כך לדבריו, "תינתן להם כעת האפשרות להבטיח שמשאלתם האחרונה תתמלא בדיוק בדרך שבה הם רוצים". המצטרפים ל"חבילה המובטחת" ישלמו תשלום קבוע שיבטיח להם את שירותי שריפת הגופה החל מרגע ההצטרפות. ייחודה של התוכנית ויתרונה לעומת תוכניות ביטוח הוא שבתום תקופה מוסכמת של מספר שנים (התלוי בגיל הלקוח) יפסקו התשלומים והמצטרף יהיה זכאי לשרותיי שריפת הגופה בלי כל תשלום נוסף. ובביטוח - כמו בביטוח, גם כאן לא מוכנים המארגנים של העניין "לצאת פראיירים". אז הם מדווחים מראש, כי ההצטרפות מיועדת לאנשים עד גיל 70 בלבד. נתיב ממשיך באירוניה - למרות שהוא כנראה אומר זאת ברצינות, "מהניסיון המצטבר של 'עלי שלכת' ובתי לוויות אחרים עולה שמשאלותיהם האחרונה של נפטרים לעיתים אינן מתמלאות בדרך שבה רצו", הוא מסביר. ואני שואל - איך לעזאזל הוא בדק את זה. עכשיו ברצינות: על פי נתיב, הדבר נובע מסיבות מגוונות כמו: בלבול או אי ידיעה של בני המשפחה, ראיית עולם ואמונות שונות או שיקול כספי של חסכון בהוצאות הכרוכות במילוי הבקשה. באמצעות רכישת החבילה המובטחת יכול כל אדם להבטיח שבקשתו תתמלא, אומר נתיב ובכך מסכם את פרטי תוכנית הביטוח, הכי בטוחה שתפגשו אי פעם. מאת: שי פאוזנר