הילת מ.ל. אינה חלה למפרע

העובדות --------- האם הילכת ע"א 4271/00 מ. ל. השקעות ופיתוח בע"מ נ' מנהל מס שבח [להלן - "הילכת מ. ל. השקעות"], אשר שינתה את ההלכה הקודמת, שלפיה לא הותר לנכות הוצאות מימון לצורך מס שבח, חלה למפרע על שומה סופית; ומה הדין, כאשר טרם עברו 4 שנים לתיקונה לפי סעיף 85(ג) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), התשנ"ג-1963 [להלן - "החוק"] ? העוררים מכרו דירה ביום 7.11.2001. בתחילת 2002 הוצאה להם שומה זמנית; וכחצי שנה לאחר מכן השיגו העוררים, וביקשו בהשגתם, כי יוחל עליהם תיקון מס' 50 לחוק [להלן - "התיקון"] לעניין הנחה בשיעור 20% ממס שבח. ההשגה התקבלה, והעוררים החלו בפירעון חובם.

משנפסקה ביום 17.3.2003 הילכת מ. ל. השקעות, ביקשו העוררים לתקן את השומה ולנכות הוצאות המימון, ולו משלא חלפו 4 השנים לתיקון השומה לפי סעיף 85 לחוק. המשיב סירב.

בית המשפט המחוזי בירושלים ------------------------- סעיף 39 לחוק אינו מונה את הוצאות המימון בכללן של הוצאות שמותר לנכותן לשם קביעת השבח. בפסקי דין רבים קבעו ועדות הערר, בנושאנו שכאן, כי לפי החוק מונה הסעיף "רשימה סגורה".

סעיף 39א לחוק הוסף במסגרת התיקון, ובו הותר ניכוי הוצאות המימון שהוצאו על נכס, שנרכש אחרי 7.11.2001, ובתנאים שעניינם הקשר שבין ההלוואה לבין המקרקעין. הילכת מ. ל. השקעות, שנפסקה לאחר קביעת התיקון (אף שהתיקון לא חל על העניין הנידון שם), איפשרה ניכוי הוצאות ריאליות שהוצאו גם על נכס, שנרכש לפני 7.11.2001 וללא הסייגים שנקבעו בתיקון. בעקבות הילכת מ. ל. השקעות שנפסקה ותיקון מס' 55 לחוק משנת 2005 - יחולו הסייגים שבסעיף 39א לחוק גם על נכסים, שנרכשו לפני 7.11.2001. שומה אינה נהיית סופית רק בחלוף 4 שנים, אשר נקצבו בסעיף 85 לחוק. השומה בענייננו הייתה סופית. טעות משפטית היא אמנם בגדר "טעות בשומה" כאמור בסעיף 85(3) לחוק. אך שינוי הלכה ופרשנות חדשה של הדין צופים את פני העתיד, ואין הם טעות משפטית. מאחר שהעוררים נהגו על פי ההלכה, שהייתה קיימת בזמן דיווחם, זו שקדמה להילכת מ. ל. השקעות, ואף לא השיגו עליה בהשגתם - אין לטעון בעניינה ל"טעות משפטית".

בענייננו שכאן, המשמעות היא, כי תחולתה של הילכת מ. ל. השקעות הינה פרוספקטיבית ולא רטרואקטיבית. כשמדובר בעניינים פיסקאליים יש משקל מכריע לאינטרסים, אשר עומדים לזכות הגישה הפרוספקטיבית.

הדעת אינה סובלת את המצב, שבו מי ששילם מס ימתין לשינוי ההלכה, ואז יפנה לבקש את תחולתה עליו ולהחזר מס ששילם כשהמצב היה שונה; וזאת - כמו שבשינוי דין אין תחולה לאחור, וודאי שלא בשינוי פרשנותו. על אף אי הנוחות, גוברים כאן האינטרסים הכלליים לעומת האינטרס של הפרט. הערר נדחה.

בבית המשפט המחוזי בירושלים לפני כב' השופטים: בדימוס ע' קמא; ש' מדהלה, חבר; י' אודיש, חבר ניתן ב-19.9.2006