פיא: תעודות סל אינן יכולות לחקות תמיד את מדד הבסיס
נהוג לחשוב שתעודות הסל הינם מכשירים פיננסים אשר מחקים מדד ני"ע מסוים שמשמש כמדד הבסיס שלהן וזאת בעלות נמוכה ובכך הם מבדילים את עצמם מקרנות הנאמנות "האינדקסיות" (העוקבות אחרי מדדי ני"ע מסויימים). כלכלני פיא מצאו, כי בניגוד לדעה הרווחת תעודות הסל יכולות להיות תנודתיות הרבה מעבר לתנודתיות המדד אותו הן אמורות, כביכול, לייצג והתשואות שלהן אינן בהכרח זהות לתשואות מדד הבסיס שלהן. כמו כן, קיים הבדל, שלפעמים אינו קטן, אפילו בין תעודת סל אחת לשניה העוקבות אחרי אותו מדד בסיס.
כלכלני פיא מסבירים, שככל שמדד הבסיס של הסל מכיל מניות "גדולות יותר" וסחירות יותר עם סטיית תקן נמוכה יותר תעודת הסל העוקבת אחרי התנהגות מדד כזה מצליחה לשמור בקירוב על התשואה של המדד (למעט תעודות על מדדי חו"ל המושפעות מחשיפה למט"ח) אך כאשר מדובר במדדים בעלי סחירות נמוכה יותר וסטיית תקן גבוהה יותר יש הבדל מהותי בין תשואת תעודות הסל לבין תשואת המדדים אותם הם אמורים לחקות. בדר"כ תשואות תעודת הסל נמוכות בהשוואה לתשואות מדד הבסיס הרלוונטיים.
ההבדלים והמצבים המתוארים מתרחשים בעיקר:
1. בעת שינוי הרכב המדד (בדר"כ אחת לחצי שנה)-בעקבות כניסה /יציאה של מניות מהמדדים השונים תעודות הסל נאלצות לבצע באותו יום את השינויים הנדרשים בהרכב תהליך המביא שינויים "חריגים" במחירי תעודות הסל. תהליך זה עלול ליצור עיוותים בשינויי בתשואה של מדד הבסיס המסויים. (כדוגמת מדד יתר 30 בו מתחלף מדי חציון מספר גדול של חברות)
2. בימים תנודתיים בבורסה – בימי מסחר בהם הפרשי הקנייה והמכירה במחירי המניות במהלך היום גבוהים ישנם הבדלים בין תשואות תעודות הסל לתשואת המדד הרלוונטי בעיקר, במדדים הנחשבים פחות נזילים, עקב הצורך של מנהלי הסל לממש ב"כל מחיר" בהתאם לתנאי התשקיף.
תעודות סל מול קרנות נאמנות
תעודות הסל נחשבות למכשירי השקעה שניהולם פסיבי לעומת קרנות נאמנות שניהולן אקטיבי. קרנות הנאמנות "האינדקסיות" כמעט ונעלמו וברובן הפכו לקרנות נאמנות מתמחות בני"ע הנכללים במדדי ני"ע עם ניהול אקטיבי (לא טכני).
הבדלים בין תעודות הסל לבין קרנות הנאמנות:
1. הפעלת שיקול דעת - מנהל הסל פועל בצורה טכנית לחלוטין ואין לו כמעט אפשרות להחזיק מניה מעל/מתחת למשקלה במדד (לדוגמא אחזקה במניית אפריקה שנסקה מאז תחילת השנה בשעור הגבוה מעל משקלה במדד ת"א 25) או אחזקה במניה מתחת למשקלה במדד ת"א 25 (לדוגמא אחזקה בטבע או במגדל ביטוח שירדו בשעורים ניכרים).
2. רמת הנזילות - בעת פדיונות מנהל תעודת הסל מוכר אוטומטית את החלק היחסי של המניות ואילו בקרן נאמנות חלק מהנכסים נמצאים בנזילות. מצב המאפשר להתמודד בפדיונות ולהקטין את סטיית התקן.
3. חשיפה מטבעית למדדים בחו"ל - בניגוד לקרנות נאמנות שיכולות להתמודד עם חשיפה למט"ח כחלק מתנאי התשקיף, בתעודות סל החשיפה המטבעית אינה ניתנת לכיסוי. הנושא בא לידי ביטוי בעיקר בתעודות הסל העוקבות אחר מדדים זרים כגון הנאסד"ק.
4. חלוקת דיבידנד - תעודות הסל הפועלות בארץ אינן נהנות בדר"כ מהדיבידנדים בחברות בהן הן משקיעות (בניגוד לקרנות נאמנות. במידה והדיבידנד נשאר בידי מנהל הסל הוא מהווה בעצם תוספת לדמי הניהול שלו.

תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים
בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים
לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש.
"לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.
וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש.
פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?
- המפקח על הבנקים: “השוק השתנה מאז רפורמת בכר - נדרש עדכון רגולטורי”
- בקרוב: מוקד הונאות טלפוני 24/7 בכל הבנקים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן).

הממשלה הכריעה: גלי צה״ל תיסגר
גלי צה״ל תיסגר עד מרץ 2026: הצעת שר הביטחון ישראל כ״ץ אושרה פה אחד, בניגוד לעמדת היועצת המשפטית לממשלה; המיונים לתחנה נעצרו מיידית, חיילי היחידה ישובצו מחדש, וגלגלצ תיבחן בנפרד
אחרי דיונים ארוכים, המלצות ועתירות, הממשלה קיבלה הבוקר החלטה דרמטית בנוגע לאחת התחנות המזוהות ביותר עם המרחב הציבורי בישראל. שרי הממשלה אישרו פה אחד את הצעת שר הביטחון ישראל כ"ץ לסגור את תחנת הרדיו הצבאית גלי צה״ל, במהלך שצפוי להסתיים עד 1 במרץ 2026. ההחלטה כוללת צעדים מיידיים בשטח, ובראשם עצירת המיונים לתחנה ושיבוץ מחדש של החיילים המשרתים בה, והיא מתקבלת בניגוד לעמדת היועצת המשפטית לממשלה, שהזהירה מפני פגיעה בשידור הציבורי ובחופש הביטוי.
"תחנה צבאית עם פוליטיקה אינה מודל דמוקרטי"
בדבריו בישיבת הממשלה הציג שר הביטחון את הקו שלו. לשיטתו, עצם קיומה של תחנה צבאית המשדרת תכני אקטואליה ופוליטיקה הוא חריג ואינו מקובל בדמוקרטיות מערביות. כ״ץ טען כי גלי צה״ל חרגה לאורך השנים מהמנדט שניתן לה, והפכה מגוף שנועד לשרת את חיילי צה״ל ומשפחותיהם לבמה לדעות פוליטיות, שחלקן כוללות ביקורת ישירה ולעיתים חריפה על הצבא עצמו, מפקדיו ופעילותו.
לדבריו, העיסוק הפוליטי פוגע באחדות הצבא ובמורל הלוחמים, בעיקר בתקופה של מלחמה מתמשכת, ואף יוצר בלבול מסוכן בזירה החיצונית. כ״ץ ציין כי אויבי ישראל עלולים לפרש מסרים המשודרים בתחנה כעמדה רשמית של צה״ל, בשל היותה יחידה צבאית. ראש הממשלה בנימין נתניהו הצטרף לעמדה הזו וחיזק אותה, כשהדגיש כי המצב הקיים אינו סביר ואינו מתאים למדינה דמוקרטית, ואף השווה אותו למודלים הנהוגים במשטרים שאינם רלוונטיים לישראל.
שרים נוספים בדיון העלו טענות משלימות, ובהן היעדר תשתית חוקית מוצקה להפעלת התחנה. לטענתם, האישור המקורי שניתן לגלי צה"ל בשנת 1950 היה זמני ומוגבל, ומאז לא עוגן בהחלטת ממשלה מסודרת או בחקיקה. כ״ץ הסתמך גם על עמדות של בכירי צבא בעבר ובהווה, כפי שהוצגו בפני ועדות מקצועיות, שלפיהן יש קושי מובנה בכך שיחידה צבאית פועלת כגוף תקשורת עצמאי עם חופש עריכה מלא.
- תיסגר או לא תיסגר: מה יקרה לגלי צה"ל וכמה היא מפסידה בשנה?
- גנץ לאחר סערת ברדוגו: "אין מקום לתחנה צבאית בישראל"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
התנגדות משפטית ועתירות לבג"ץ
לצד ההכרעה העקרונית, הממשלה אישרה שורה של צעדים אופרטיביים שנכנסים לתוקף באופן מיידי. שר הביטחון הנחה לעצור לאלתר את כלל המיונים לגלי צה״ל, הן לשירות סדיר והן לשירות מילואים, ולהפסיק שיבוץ של חיילים חדשים בתחנה. החיילים המשרתים כיום בגלי צה״ל צפויים לעבור תהליך הדרגתי של שיבוץ מחדש ביחידות צה״ל השונות, תוך מתן עדיפות לתפקידי לוחמה ותפקידי תומכי לחימה.
