חובת מעביד לשלם שכר עבודה לעובד שנעדר מעבודתו
תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף)(הוראת שעה), התשס"ו- 2006 (להלן – הוראת שעה), קובעות בין היתר כי מעסיק המעסיק עובדים באזור ההגבלה בתעשיה, מסחר ושירותים, יהיה זכאי לפיצוי בשל הנזק העקיף בשיעור של 132.5% מהשכר היומי הממוצע של העובד, כשהוא מוכפל בסך ימי ההיעדרות של כלל העובדים שנעדרו מעבודתם בשל המצב הביטחוני.
"שכר יומי ממוצע לעובד", מוגדר בהוראת השעה כשכרו של העובד בשלושת החודשים אפריל, מאי ויוני מחולק בסך המצטבר של מספר ימי העבודה של העובדים בשלושת החודשים האמורים, ובלבד שלא יעלה על פעמיים וחצי השכר הממוצע במשק ולא יפחת משכר המינימום, לפי חוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987.
יחד עם זאת, בהסכם קיבוצי שנחתם ביום 31.7.2006 בין ממשלת ישראל ולשכת התיאום של הארגונים הכלכליים לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן - ההסכם), המקנה זכות לשכר עבודה לעובד שנעדר ממקום עבודתו עקב המצב הביטחוני, לא קיימת הוראה זהה לזו הקבועה בהוראת השעה, הקובעת תקרה לשכר יומי ממוצע.
בהסכם נקבע, כי השכר הרגיל שישלם המעביד לעובד בשל התקופה בה לא עבד העובד עקב המצב הביטחוני, יהיה השכר הרגיל ברוטו על כל רכיביו, למעט: תשלומים חד-פעמיים, תשלומים שנתיים, שעות נוספות מדווחות, כוננויות, החזרי הוצאות וגילום מס בגינם. כאשר חישוב השכר למי ששכרו מחושב כשכר יומי, כשכר שעה או לפי תפוקה, יעשה כממוצע של השכר ששולם במשכורות חודשים אפריל, מאי ויוני 2006. חישוב השכר לעובד במשכורת חודשית, יעשה לפי המשכורת המלאה האחרונה לה זכאי העובד בעד חודש עבודה מלא.
משילוב הוראת השעה וההסכם יתכן מצב בו שכרו של עובד על פי ההסכם יהיה גבוה מהשכר היומי הממוצע לעובד, כפי שהוגדר בתקנות. למרות האמור, נראה כי העובד יהיה זכאי לקבל את שכרו בהתאם להסכם, קרי את שכרו שלו ללא כל התייחסות לתקרת השכר אותה רשאי המעסיק לתבוע כפיצוי מכוח הוראת השעה.
