הפסקות בעבודה

סעיף 20 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, קובע כי - 1. ביום עבודה של 6 שעות ומעלה, תופסק העבודה למנוחה ולסעודה ל- 3/4 שעה לפחות, ובכלל זה תהיה הפסקה רצופה אחת של 1/2 שעה לפחות. ביום שלפני המנוחה השבועית וביום שלפני חג, ההפסקה היא של 1/2 שעה לפחות. 2. בעת הפסקה הנמשכת חצי שעה או יותר רשאי העובד לצאת מהמקום שבו הוא עובד, אלא אם נוכחותו במקום העבודה היא הכרח לתהליך העבודה או להפעלת הציוד והשימוש בו, והעובד נדרש ע"י מעבידו להישאר במקום העבודה, ובמקרה כזה ייחשב זמן ההפסקה כחלק משעות העבודה.

בנסיבות אלה, נראה כי דרישת מעסיקו של שמוליק כי שמוליק ישאר לצפות במשחקים בסמוך למכונה אותה הוא מפעיל בעבודתו, מעידה על כך כי נוכחותו של שמוליק ליד המכונה היא הכרח לתהליך העבודה או להפעלת הציוד והשימוש בו. מעסיקו של שמוליק אינו רשאי לנכות משכרו של שמוליק את זמן ההפסקה, ועליו לראות בזמן זה כחלק משעות העבודה.

ההיתרים לסטיה מסעיף 20 לחוק שעות עבודה ומנוחה א. הפסקות בעבודה שאינה עבודת כפיים - עובד שאינו מועסק בעבודות כפיים מותר להעסיקו: 1. בכל יום מימי השבוע – 8 שעות ללא הפסקה (או 9 במקרה שהעובד מועסק במקום שעובדים בו 5 ימים בשבוע). 2. ביום שלפני המנוחה השבועית וביום שלפני חג - 7 שעות ללא הפסקה. ב. היתר כללי להפסקה שלא תעלה על מחצית השעה במפעלים בהם נעשית העבודה בשלוש משמרות, תהיה ההפסקה בעבודה למנוחה ולסעודה לא יותר מחצי שעה ובלבד שההפסקה תהיה רצופה.