פטור ממס שבח בגין מכירת חלק מדירה שהתקבל במתנה

ו"ע 1248/04 לאזארו בעקער נ. מנהל מס שבח ת"א ביום 1.6.2003 מכר העורר את דירת מגוריו (להלן – הדירה) וביקש פטור ממס שבח בגין מכירתה, על פי סעיף 49ב(1) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), התשכ"ג–1963 (להלן – החוק).

2/6 מהזכויות בדירה, קיבל העורר ביום 11.6.2001, במתנה משני אחיו.

המשיב העניק לעורר פטור ממס שבח בגין 4/6 משווי המכירה וחייבו במס בגין 2/6 מהשווי. השגת העורר נדחתה ומכאן הערר.

ועדת הערר בענין מס שבח מקרקעין שליד בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו פסקה

סעיף 49ו(א)(1) לחוק קובע, בין היתר, כי לא יינתן פטור במכירת דירת מגורים שהמוכר קיבל אותה במתנה מהורה, אם הדירה לא שימשה דרך קבע למגוריו של המוכר - עד שיחלפו שלוש שנים מיום שנעשה בעלה. סעיף 49ו(א)(2) לחוק קובע, בין היתר, כי לא יינתן פטור במכירת דירת מגורים שהמוכר קיבל אותה במתנה, אם הדירה שימשה דרך קבע למגוריו של המוכר – עד שיחלפו, מיום שהחל לגור בה דרך קבע בהיותו בעלה – שלוש שנים.

סעיף 49ו(ג)(1) קובע, בין היתר, כי לענין סעיף זה, יראו קבלת 50% לפחות ממחיר הדירה במתנה, בתוך שלוש שנים שקדמו לרכישתה, כקבלתה במתנה.

לטענת העורר, יש להסיק מסעיף 49ו(ג)(1) לחוק, כי רק חלק שהינו 50% ויותר ממחיר הדירה שנתקבלה במתנה, לדירה ייחשב, בעוד שחלק שהינו פחות מ- 50% לא ייחשב לדירה. משכך, חלק זה נבלע בשלם והתנאי של תקופת צינון בת שלוש שנים שבסעיף 49ו(א)(2) לא חל עליו ועל כן יש ליתן פטור ממס על מכירת הדירה בשלמות. בעמ"ש 3445/98 פטר בנדל נ. מנהל מס שבח ת"א, נקבע כי יש לפרש את המונח "דירה" במובן סעיף 49(ג)(1) לחוק, כעונה על ההגדרה הכללית של "דירת מגורים" שבסעיף 1 לחוק, היינו – "דירה או חלק מדירה" ולפיכך, יש להסתכל על החלק שניתן במתנה כאילו הוא דירה בפני עצמה, כיון שנותן המתנה העביר לגביו את מלוא זכויותיו. לעניין תקופת הצינון שבסעיף 49ו(א)(1) נקבע, כי התנאי האמור בו, בא להוסיף על התנאים האחרים שבחוק שעל המוכר לעמוד בהם כדי לקבל את הפטור ממס במכירת דירת מגורים. בעמ"ש 879/90 כליפה ג'יסלן נ. מנהל מס שבח נתניה, עמדה הוועדה על חשיבות קיום התנאי לקבלת פטור ממס שבסעיף 49ו(א)(1) לחוק, שהינו מגורי המוכר דרך קבע בדירה שנתקבלה במתנה כבעליה, למשך תקופת הצינון הקבועה בסעיף. במקרה שלפנינו, התנאי האמור לא התקיים בעורר לגבי "הדירה", קרי, החלק המהווה 2/6 הימנה ומטעם זה, העורר אינו זכאי לפטור ממס בגין חלק זה.

מלשון סעיף 49ו(ג)(1) לחוק, ברור שהוא מדבר על מקרה בו נתקבלה מתנה בשיעור "50% לפחות ממחיר הדירה". נראה אפוא שהסעיף אינו עוסק כלל במתנה בעין כמו המקרה שלפנינו. לעובדה כי הסכם המכר התייחס לדירה בשלמות, אין כל נפקות לענייננו. אין בכוחו של הסכם כדי לשנות מדיני המס החלים על העסקה כולה. במקרה שלפנינו, לא היה מנוס מפיצול העסקה מכוח ההגדרה שבסעיף 1 לחוק. בעיני חוק המיסוי, חוזה המכר התייחס לשתי "דירות": האחת שהתייחסה ל- 4/6 מהמכלול הפיזי של הדירה, והשנייה התייחסה ל- 2/6 מהמכלול הפיזי.

ההלכה היא, כי כל הטוען לפטור ממס, עליו הראיה להראות כי הוא בא בתחומי הוראת הפטור. בנסיבות דנן, לא עלה בידי העורר להראות שהוא בא בתחומי הפטור ממס. הערר נדחה. העורר חויב לשלם למשיב סך 5,000 ₪. ניתן ביום: 7.6.2006 בפני: כב' השופט (בדימוס) י. בן שלמה – יו"ר הועדה; מר ד. מרגליות, עו"ד ושמאי מקרקעין – חבר; מר מ. לזר, רו"ח – חבר. ב"כ העורר: עו"ד מרדכי גורפיין; ב"כ המשיב: עו"ד יפעת אסנת מפרקליטות ת"א (אזרחי).