ניכוי מס תשומות בגין חשבוניות של עוסקים פלסטינים
ע"א 8549/03 סופר דרינק בע"מ נ. מנהל מס ערך מוסף ירושלים
המערערת הינה חברה הרשומה בישראל כ"עוסק". בתקופה שבין אוקטובר 1995 לבין ינואר 1998, רכשה המערערת חומרי גלם מעוסקים הרשומים ברשות הפלסטינית וכן מכרה סחורות לעוסקים פלסטינים.
בגין חומרי הגלם שרכשה המערערת הוצאו לה חשבוניות מיוחדות, כקבוע בתקנות מס ערך מוסף (קביעת פרטים שיש לכלול בחשבונית מס שהוציא עוסק תושב אזור או תושב שטחי עזה ויריחו או שהוצאה לו), התשנ"ו-1996 (להלן - התקנות). המערערת הגישה למשיב דוחות תקופתיים כדין ובמסגרתם ביקשה לנכות את המע"מ המופיע בחשבוניות המיוחדות כמס תשומות.
במהלך ביקורת שערך המשיב במשרדי המערערת, נמצא כי המערערת לא הגישה את הטופס המיוחד הנדרש על פי דין, טופס 878. המערערת הזדרזה להגיש את הטפסים החסרים לכל התקופה, אך המשיב סרב להכיר בניכוי מס התשומות.
המשיב דחה את השגתה של המערערת על החלטתו. ערעור המערערת לבית המשפט המחוזי נדחה. מכאן הערעור.
בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים פסק
בשנת 1994 נחתם בין ישראל והרשות הפלסטינית "הסכם פריס". בהסכם פריס הוסכם על עריכת התחשבנות בין ישראל לרשות הפלסטינית, כך שמע"מ המשולם על ידי עוסקים ישראלים לעוסקים פלסטינים יוחזר לישראל ומע"מ שמשולם על ידי עוסקים פלסטינים לעוסקים ישראלים, יוחזר לרשות הפלסטינית. בהסכם פריס נקבעו שני תנאים עיקריים ומחייבים ביחס למנגנון זה - עסקאות המערבות עוסקים משני הצדדים יתועדו על גבי חשבוניות מיוחדות והמועד לקיום ההתחשבנות יהיה לכל המאוחר בתוך שישה חודשים מיום הוצאת החשבוניות המיוחדות.
על פי חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן - החוק), ובהתאם לתקנות ולצו מס ערך מוסף (דרישת דו"חות נוספים), התשנ"ו-1996, על מנת לנכות כמס תשומות מע"מ ששילם עוסק ישראלי לעוסק פלסטיני, עליו לדאוג לקבל חשבוניות מיוחדות ולהגיש, בנוסף לדוח הרגיל, טופס 878, בו יפורטו החשבוניות המיוחדות שהוצאו לו, בתוך שישה חודשים ממועד הוצאתן.
נוסחו של סעיף 38(ג) לחוק כיום, כפי שתוקן לאחר המועד הרלוונטי לענייננו, כולל את כל התנאים המפורטים לעיל ואולם תנאים אלו התקיימו מכוח הצו והתקנות גם בתקופה הרלוונטית.
החובה להגיש טופס 878, בו מפורטות העסקאות שערך העוסק הישראלי עם העוסק הפלסטיני, נובעת מהעובדה שבדוח הרגיל אין הבחנה בין העסקאות והחשבוניות השונות. טופס 878 נועד ליתן כלי בידי רשויות המס להבחין בין העסקאות השונות ולהפנות לרשות המס הפלסטינית רק את החשבוניות הרלוונטיות.
החובה לבצע את הניכוי בתוך שישה חודשים, חלה מכוח סעיף 38(א) לחוק, על כל עוסק המבקש לנכות מס תשומות. בענייננו, החובה לבצע את הניכוי בתוך שישה חודשים היא בעלת חשיבות יתרה, לנוכח התנאי הקבוע בהסכם פריס, לפיו ההתחשבנות עם הרשות הפלסטינית תעשה רק ביחס לחשבוניות מיוחדות שהוצאו בששת החודשים האחרונים שקדמו להתחשבנות.
שני התנאים נקבעו לתכלית ברורה והיא לאפשר לרשות המס בישראל לבצע את ההתחשבנות עם הרשות הפלסטינית. עמידה בתנאים אלה מהווה חובה המוטלת על העוסק ורק לאחר שימלא העוסק את חובתו כלפי הרשות, יוכל לממש את הזכות לערוך את הניכוי המבוקש.
עוסק שאינו ממלא אחר התנאים האמורים, מכשיל במחדלו את הליכי ההתחשבנות של רשות המס עם הרשות הפלסטינית, לקבל את כספי המס שבגינם מכירה היא בניכוי מס תשומות. לפיכך, בהעדר הצדק סביר למחדלו של העוסק שאינו ממלא אחר התנאים הנדרשים על פי דין, אין לחייב את המשיב להכיר בניכוי שהעוסק מבקש לערוך.
במקרה שלפנינו, אבדו סיכויי רשות המס הישראלית לקבל את הסכום אותו מבקשת המערערת לנכות כמס תשומות. אין הצדקה לפגוע בקופה הציבורית אך ורק בשל כישלונה של המערערת לעמוד בכללים שנקבעו.
הערעור נדחה. המערערת תשלם למשיב שכ"ט עו"ד בסך 20,000₪.
ניתן ביום: 23.5.2006 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש; כבוד השופטת א' פרוקצ'יה; כבוד השופט ס' ג'ובראן.
ב"כ המערערת: עו"ד חוה אברמזון; ב"כ המשיב: עו"ד יהודה ליבליין.
מהי ויזת זהב ואיפה עדיין אפשר להשיג אחת?
בעולם שמקשיח גבולות ומגבלות הגירה, מדינות רבות ממשיכות להציע מסלול מהיר לתושבות ולעיתים גם לאזרחות - למי שמוכן לשלם; מה עומד מאחורי הטרנד, למה הוא מצטמצם ואיפה הוא עדיין פתוח
ויזה זהב ממשל טראמפ השיק לאחרונה רשמית את תוכנית ה-Gold Card בארה"ב, שמאפשרת לזרים אמידים להשיג אשרת הגירה קבועה (גרין קארד) בתמורה לתרומה של מיליון דולר לאוצר הפדרלי, או שני מיליון דולר דרך תאגיד. התוכנית, שהוכרזה בפברואר 2025 והוסדרה בצו נשיאותי מספר 14351, כוללת גם אופציית Platinum Card בעלות של חמישה מיליון דולר, שמקנה פטורים ממס על הכנסות מחוץ לארה"ב. מאז השקת האתר trumpcard.gov, הוגשו אלפי בקשות ראשוניות, בעיקר ממשקיעים מסין, הודו והמזרח התיכון, עם הכנסה צפויה לארה"ב של 50 מיליארד דולר בשנה הראשונה. זוהי התפתחות משמעותית בשוק הגלובלי של ויזות זהב, ששווי השוק שלו הוערך עד כה ב-30-50 מיליארד דולר בשנה וצפוי לגדול אפילו פי 2 בזכות המהלך של טראמפ.
ויזות זהב, או תוכניות תושבות בהשקעה (Residence by Investment), קיימות כבר ארבעה עשורים ומשמשות ככלי כלכלי למדינות שמחפשות זרימת הון זר. בשנת 2024 נמכרו כ-10,000 ויזות כאלו ברחבי העולם, עם השקעה ממוצעת של 500 אלף דולר למשקיע. עם זאת, בשנת 2025 נרשמת מגמה של צמצום: 12 מדינות סגרו או הגבילו תוכניות, בעיקר באירופה, בעקבות לחץ מהאיחוד האירופי על סיכוני הלבנת הון וביטחון. למרות זאת, כ-30 תוכניות נותרו פעילות, עם דגש על אסיה, המזרח התיכון והקריביים.
מהי ויזת זהב
ויזת זהב מאפשרת למשקיע זר להשיג תושבות זמנית או קבועה במדינה בתמורה להשקעה מינימלית מוגדרת. ההשקעה יכולה לכלול רכישת נדל"ן (בממוצע 300-800 אלף דולר), השקעה בקרנות ממשלתיות (מ-250 אלף דולר), הקמת עסק שיוצר 10-50 מקומות עבודה, או תרומה ישירה לממשלה (מ-100 אלף דולר). ברוב התוכניות אין דרישה למגורים קבועים - רק ביקור מינימלי של 7-30 יום בשנה - מה שהופך אותן לפתרון גמיש למשפחות אמידות שמחפשות גיוון גיאוגרפי, אופטימיזציית מס (למשל, פטורים על מס הון) או גישה לשווקים חדשים.
בשנת 2025 השוק מושך כ-150 אלף משקיעים פוטנציאליים, בעיקר מסין (35% מהבקשות), רוסיה (20%) והודו (15%), על רקע חוסר יציבות כלכלית ומגבלות יצוא הון. היתרונות כוללים ניידות גלובלית: למשל, תושבות באיחוד האירופי מאפשרת כניסה ללא ויזה ל-180 מדינות, וגישה למערכות חינוך ובריאות מתקדמות. עם זאת, התוכניות כוללות בדיקות רקע קפדניות (Due Diligence) שדורשות ניקיון פלילי ומקורות כספים לגיטימיים, עם שיעור דחייה של 5%-10%.
דרכון זהב, או אזרחות בהשקעה (Citizenship by Investment), לוקח את הרעיון צעד קדימה ומעניק אזרחות מלאה בתוך 3-12 חודשים, ללא דרישת מגורים קודמת. בשנת 2025, 14 מדינות מציעות תוכניות כאלו, בעיקר באיים הקריביים, עם השקעה מינימלית של 200 אלף דולר. היתרון העיקרי הוא חופש תנועה: דרכון מהקריביים, למשל, מאפשר כניסה ללא ויזה ל-145-160 מדינות, כולל האיחוד האירופי, בריטניה וקנדה.
