פיטורי עובד לאחר שירות מילואים
ע"ב 9323/05 תנה תעשיות בע"מ נ. חיים בשן ומשרד הביטחון-ועדת התעסוקה, ניתן ביום 8.3.2006.
עובדות תנה תעשיות בע"מ (להלן - החברה) הינה חברה העוסקת בתחום טיהור מים ומעסיקה כ-300 עובדים. חיים בשן (להלן - חיים) הועסק בתפקיד ראש צוות מכירות הסכמים, החל מיום 17.11.2004. מיום 18.9.2005 ועד 20.9.2005, שהה חיים בשירות מילואים פעיל.
לטענת החברה, ביום 21.9.2005 הודיעה לחיים על כוונתה לסיים את עבודתו וכי עד לקבלת הודעה על כך הוא התבקש שלא להגיע לעבודה. לשם כך, פנתה המערערת למשרד הביטחון-ועדת התעסוקה (להלן - ועדת התעסוקה), על מנת שזו תעשה שימוש בסמכות הנתונה לה על פי סעיף 41א(ב) לחוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה), התש"ט–1949 (להלן - חוק חיילים משוחררים), ליתן לה היתר לפיטוריו של חיים, נכון ליום 21.9.2005.
דעת הרוב של ועדת התעסוקה היתה, כי אין להתיר את פיטוריו של חיים. במסגרת נימוקי הרוב נקבע, כי גם מקום שהוכח כי הפיטורים אינם בשל שירות מילואים, עומדת לועדת התעסוקה הסמכות לדון בבקשת ההיתר ומשכך, היא רשאית להפעיל שיקול דעת ולבחון האם נסיבות המקרה הספציפי מצדיקות מתן היתר כמבוקש. עמדתה של הועדה בכל הנוגע לפרשנותו של סעיף 41א(ב) לחוק חיילים משוחררים הינה, כי נתונה לה סמכות להמנע ממתן היתר פיטורים, גם שעה שהוכח כי הפיטורים אינם קשורים לשירות המילואים.
לטענת החברה, ועדת התעסוקה חרגה מסמכותה, מאחר ואין נתונה לה סמכות לבחון את נסיבות הפיטורים וחוקיותם, ככל שהיא סבורה כי פיטורים אלה אינם קשורים בשירות מילואים. מכאן הערעור.
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו פסק תכליתו של סעיף 41א(ב) לחוק חיילים משוחררים, הנה ליתן הגנה ראויה לעובדים המשרתים במילואים, המרימים תרומתם להגנה על בטחון המדינה וזאת תוך השענות על שיקולים מוסריים, כמו גם על שיקולים תועלתניים, שעניינם מתן תמריץ חיובי מחד והוקרה מאידך, למי שנוטלים או עשויים לקחת חלק פעיל בהגנה על בטחון המדינה. עם זאת, דווקא לנוכח תכלית זו ולצורך השגתה באופן המיטבי, יש להמנע ממתן הגנת יתר למשרתי המילואים, באופן שעלול להביא ליצירת תמריץ שלילי אצל מעסיקים מפני התקשרות עם אוכלוסיית עובדים זו.
הפרשנות אותה אימצה ועדת התעסוקה, לפיה סעיף 41א(ב) לחוק חיילים משוחררים אוסר באופן גורף - למעט מקרים חריגים - על פיטורי עובד בתקופה שלאחר 30 יום מתום שירות המילואים, גם אם שוכנעה הועדה כי פיטורים אלה אינם קשורים כלל ועיקר לשירות המילואים - הינה פרשנות בלתי מאוזנת, שאינה מגשימה את תכלית החקיקה וזאת משום שהיא מספקת הגנת יתר לעובד המשרת במילואים, באופן שעשוי בסופו של דבר לפגוע בו.
הפירוש הסביר המגשים את תכלית החוק באופן מאוזן, הינו פירוש האומר כי לועדה אכן נתונה הסמכות שלא להתיר את הפיטורים במהלך 30 הימים שלאחר שירות המילואים, גם אם יוכח להנחת דעתה כי פיטורים אלה אינם קשורים לשירות המילואים, אך זאת ככל ששיקולים אלה הינם בעלי זיקה כלשהי לשירות המילואים. למשל, בנסיבות בהן נוכחה הועדה כי בשל שירות המילואים הטראומטי שחווה העובד, על כל ההשלכות הנפשיות הנגזרות מכך, אין להתיר את פיטוריו וזאת, גם אם פיטורים אלה לכשעצמם אינם קשורים לשירות המילואים. ככל שקיימות סיבות שאין להן כל זיקה לשירות המילואים, אשר בעטיין יתכן ומדובר בפיטורים שאינם כדין – הרי שהסמכות לדון בהן איננה נתונה לועדה, אלא לבית הדין.
יצויין, כי אין לגזור מהיקף שיקול הדעת המוקנה לממונה על חוק עבודת נשים לענייננו, בשים לב לתכלית השונה של החוקים בהם מדובר, בשים לב לקושי השונה בעוצמתו במציאת תעסוקה חלופית, בין עובד ששירת במילואים ולאחר תום השירות, לבין עובדת בתקופת הריונה. מכאן גם השוני בעוצמת ההגנה מפני פיטורים לה זוכות שתי אוכלוסיות העובדים הללו, שוני בעוצמה הבא לידי ביטוי גם בהיקף מתחם שיקול הדעת של הגורם המוסמך ליתן את ההיתר על פי חוק.
החלטתה של הועדה מבוטלת. עניינו של חיים יוחזר לועדת התעסוקה, על מנת שתקבע האם יש להמנע ממתן היתר לפיטוריו, ככל שתימצא כי קיים נימוק המצדיק זאת שהינו בעל זיקה לשירות המילואים של חיים. זאת בשים לב לממצאיה, לפיהם לא הוכח קשר בין הפיטורים לבין שירות המילואים.
הערעור התקבל. אין צו להוצאות.
