ניכוי במקור מריבית שמשלמת עמותה

שאלה: ---------

חבר עמותה נתן הלוואה לעמותה רשומה בעלת סעיף 46 לעניין תרומות בשנת 2001. ההלוואה נשאה ריבית כאחוזי הריבית בבנק באותה עת. בשנת 2004 החזירה העמותה את ההלוואה בצירוף הריבית. I) האם העמותה הייתה צריכה לנכות מס במקור מהריבית – ובמידה וכן מה אחוז הניכוי, ממתי חלה החובה ומה המקור החוקי לכך? II) במידה והעמותה הייתה צריכה לנכות מס במקור ולא ניכתה, האם הוצאות הריבית הנם בגדר הוצאות עודפות ומה אחוז העודפות שצריך לשלם? ממתי חלה החובה ומה המקור החוקי לכך.

תשובה: -----------

סעיף א' – סעיף 164 לפקודת מס הכנסה קובע: "כל המשלם או אחרי לתשלומה של… או של ריבית… או של כל הכנסה אחרת ששר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, קבעה לכך בצו, ינכה בשעת התשלום מן הסכום המשתלם מס באופן ובשיעורים שנקבעו".

מכח סעיף זה קבע שר האוצר את צו מס הכנסה (קביעת ריבית כהכנסה) התשס"ג 2002. בצו הוגדר החייב לעניין תשלום ריבית: "חייב – אדם המשלם ריבית… לרבות מוסד כספי…למעט קרן נאמנות ולמעט יחיד שהעסיק פחות מ- 10 עובדים בשנת המס הקודמת או שלא היה חייב לנהל מערכת חשבונות לפי שיטת החשבונאות הכפולה בשנת המס הקודמת".

אם נפנה להגדרת "אדם" בפקודת מס הכנסה: "אדם – לרבות חברה וחבר בני אדם". הגדרת "חבר בני אדם": "חבר בני אדם – כל גוף ציבורי, מאוגד או מאוחד, וכל חברה, אגודת אחים, חברותה או התאחדות, בין שהן מאוגדות ובין שאינן מאוגדות".

מסקנה – עמותה נחשבת ל"אדם" לעניין מס הכנסה. על כן, העמותה נכנסת לתחולת הצו לעניין ניכוי מס מתשלום ריבית. כמו כן, העמותה אף אם אינה מנהלת הנהלת חשבונות כפולה (מחזור נמוך מ- 500,000 ש"ח) אינה ממועטת מהגדרת "חייב" לעניין הצו. המיעוט לעניין הנח"ש כפולה מתייחס רק ליחיד שאינו מנהל הנח"ש כפולה.

סעיף 2 לצו האמור קובע: "ריבית שמשלם חייב תהיה הכנסה לעניין סעיף 164 לפקודה", כלומר, קיימת חובה לנכות מס בהתאם לתקנות. לאחר שהגענו למסקנה כי העמותה הייתה חייבת לנכות מס במקור, יש צורך לפנות לתקנות המתאימות על מנת לדעת איזה שיעור מס היה עליה לנכות.

בתקנות מס הכנסה (ניכוי מריבית) התשס"ג 2002, הסעיף הרלוונטי לעניננו הינו סעיף 8(2) הקובע כי יש לנכות מס בשיעור של 50%.

יש לציין כי כל זה נכון לשנת 2004,בהתאם לשאלה, לפני תיקון 147 לפקודה. עד לתיקון 147 לפקודה, יחיד שקיבל ריבית, שאינה ריבית ממוסד בנקאי, היה חייב עליה במס בהתאם לשיעור המס השולי שלו, מכח סעיף 2(4) לפקודה. כמו כן, הכנסה זו הייתה הכנסה שאינה מיגיעה אישית ועל כן שיעור המס ההתחלתי בגינה (לגבי מי שמתחת לגיל 60) הינו שיעור מס של 30%.

לאחר תיקון 147 לפקודה, יחיד המקבל הכנסת ריבית מכל מקור שהוא, כולל עמותה, חברה וכו' – זכאי להנות משיעורי מס נמוכים של 20% מהריבית הריאלית, בהתאם להוראות ולתנאים שבסעיף 125ג' לפקודה. על כן, התקנות שונו בהתאם.

בשאלה הנידונה, בשנת 2004, עדיין הייתה חובת ניכוי של 50% מסך התמורה. כמובן, שהמקבל יכל לפנות לפקיד השומה על מנת לקבל תיאום מס ולזכות בניכוי בשיעור מוקטן יותר.

סעיף ב' – סעיף 3(ז') לפקודה קובע: "חבר בני אדם שבשנת המס היה מוסד ציבורי כמשמעותו בסעיף 9(2)… יהיה חייב על הסכומים שלהלן במס בשיעור של 90%, ללא זכות לפטור, לניכוי או לקיזוז כלשהם: 1) סכומים שהוציא למטרות המפורטות בסעיף 31… 2) סכומים שהוציא ושאינם מותרים בניכוי לפי סעיף 32(11). 3) סכומים ששילם לקופת גמל לפיצויים והעולים על הסכומים שהיו מותרים…"

מכח סעיף זה יש חובת תשלום של 90% למוסד ללא כוונת רווח לפי סעיף 9(2) בגין ההוצאות העודפות הרשומות בסעיף זה בלבד. יש לציין כי אין זה משנה אם לעמותה יש אישור לפי סעיף 46 לפקודה או שאין לה. סעיף 181ב' לפקודה דן במקדמות שיש לשלם בהתאם לסעיף 3(ז').

הרשימה כאמור הינה רשימה סגורה. תשלום ריבית מכח הצו וכח התקנות האמורות אינו נכנס לתחולת רשימה זו, ועל כן, אינו נחשב כהוצאה עודפת.

יחד עם זאת, אי ניכוי המס, הינו בדיוק כמו אי ניכוי מס משכר עבודה, דבר המהווה עבירה פלילית, וניתן להוציא שומה בגין זה.