שיקולי עיתוי התביעה של קיצבת הזקנה

השינויים בדמי הביטוח הלאומי החל מ – 1/1/06 משפיעים גם על שיקולי העיתוי של התביעה לקצבת זקנה בגיל המותנה: בין "גיל הפרישה" ל"גיל הזכאות". השינויים הבסיסיים בדמי הביטוח - הגדלת התחום שבו דמי הביטוח מופחתים – מ-50% מהשכר הממוצע במשק ל-60% ממנו; - הורדת שיעורם של דמי הביטוח בתחום המופחת, כנגד העלאת דמי הביטוח בתחום שמעליו.

השינויים הנ"ל מתמרצים הקדמת התביעה של גימלת זקנה בגיל המותנה, שכן – - על סכומים הנמוכים מתקרת ההכנסה המאפשרת קצבת זקנה ישולמו דמי ביטוח נמוכים יותר; - על סכומים הגבוהים מן התקרה הנ"ל ישולמו דמי ביטוח גבוהים יותר.

בעקבות התיקון תקרת סכום ההכנסה של יחיד המאפשרת קבלת קצבת זקנה בגיל המותנה - 57% מהשכר הממוצע במשק, על פי סעיף 245 לחב"ל, קרובה מאוד לתקרת השכר שעבורה משלמים דמי ביטוח מופחתים: 60% מהשכר הממוצע במשק; וגם תקרת ההכנסה האפשרית כשיש תלוי אחד (76% מהשכר הממוצע במשק) עוברת רק ב-16% את תקרת השכר שעבורו משלמים דמי ביטוח מופחתים, לעומת 26% בעבר.

נבדוק כעת את אחוזי התשלומים של דמי הביטוח לגבי שכירים בגיל המותנה. לצורך הפישוט נתרשם מנתוני החבות של עובד + מעביד, אם כי קיים הבדל בסיסי ביניהם, בהיות דמי הביטוח של המעביד הוצאה מוכרת. אם כן – שיעור דמי הביטוח הכולל למקבלי קיצבת זקנה זניח לחלוטין: 0.56% על השכר המופחת ו-0.63% על השכר המלא (ובשני המקרים – זהו למעשה רק חלק המעביד).

מאידך השיעורים של דמי הביטוח הכולל לשכירים בגיל המותנה שאינם מקבלים קיצבת זקנה הרבה יותר גבוהים: 7.93% על החלק המופחת (רק % ½ פחות מ"שכיר סטנדרטי"!), 15.04% על החלק המלא.

אנו רואים שכל התיקונים הנ"ל הגבירו את כדאיות ההקדמה של התביעה לקצבת הזקנה, ובמלים אחרות – יצרו תמריץ שלילי לעבודה בגיל המותנה.

גם הקפיצה הגדולה ממדרגת מס ההכנסה הראשונה (10%) לשניה (22%) ברמה של 4,281 ₪ יצרה תמריץ דומה: הרמה של 4,281 ₪ שוות ערך ל – 58% מהשכר הממוצע במשק, והיא דומה מאוד לתקרת ההכנסה המאפשרת קבלת קצבת זקנה ליחיד ללא תלויים בגיל המותנה: כאמור, 57% מהשכר הממוצע במשק.

ולסיכום – אם ניקח בחשבון שהתוספת הדלה של 5% לשנה, על פי סעיף 249 לחב"ל, לאנשים שאינם מגישים תביעה לקצבת זקנה בגין הכנסה מיגיעה אישית העולה על התקרה המותרת, הופכת לפחות אטרקטיבית ככל שהגיל המותנה גבוה יותר (עקב קיצור התקופה שניתן ליהנות ממנה), נוכל להסיק שהמחוקק, בתבונתו כי רבה, עושה כמיטב יכולתו לטובת "קירקוע" האנשים בגיל המותנה, שהכנסתם גבוהה מ- 76% / 57% מהשכר הממוצע במשק, וזאת על ידי: 1. קיצור התקופה שלגביה אנשים המוותרים על קצבת זקנה בגיל המותנה ייהנו מקיצבה מוגדלת; 2. הוזלת דמי הביטוח על ההכנסה המאפשרת קבלת קצבה בתקופת הגיל המותנה, ומנגד – ייקור דמי הביטוח על הכנסה גבוהה יותר; 3. לרוב – היעדר מס הכנסה על ההכנסה המאפשרת קבלת קצבת זקנה בגיל המותנה, לעומת שיעור מס שאיננו זניח (22%) במדרגת המס העוקבת.