עצמאי שהוכר בדיעבד כעובד ושולם לו סכום גבוה כעצמאי

ע"ב 1801/01 יואב קורן נ. מכללת אמונה ואח', ניתן ביום 27.11.2005.

עובדות

מכללת אמונה (להלן – המכללה) הינה מוסד להכשרת עובדי הוראה ברוח דתית-לאומית. משנת 1995 היה יואב בעל עסק עצמאי, למכירה והתקנה של מחשבים ורשתות.

ביום 24.8.1997 פנה יואב למנהל המכללה והציע את שירותיו בריכוז מגמת המחשבים, ובסופו של דבר הצדדים סיכמו על תחילת ההתקשרות.

יואב ביצע שני תפקידים במכללה. האחד, מרכז המגמה למחשבים והשני, אחראי על רשת המחשבים. כמרכז המגמה למחשבים בנה את מערכת השעות, הנחה פרויקטים, בדק מבחנים וקבע ציונים, ניהל את צוות המורים, והיה מעורב בפרויקט הגמר של התלמידות. כאחראי על רשת המחשבים במכללה, היה אחראי על התקנת תוכנות שונות וכן על תקינות רשת המחשבים.

יואב הפסיק לתת שירותיו למכללה בסוף יוני 2000.

יואב הגיש תביעה להצהיר על קיומם של יחסי עובד-מעביד בינו לבין המכללה ולתשלום פיצויי פיטורים, שכר עבודה, תגמולים לפנסיה, דמי הבראה וכן החזר חלק המעביד לביטוח לאומי.

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים פסק

יואב ביצע במכללה שני תפקידים נפרדים, ולא ניתן לראות בעיסוקיו במכללה כתפקיד אחד. לכן, יש לבחון האם התקיימו יחסי עובד ומעביד לגבי כל אחד מהתפקידים שביצע יואב.

המבחן בפסיקה לקביעת מעמדו של מבצע עבודה, כ"עובד" או כ"קבלן עצמאי", הוא המבחן המעורב. מבחן זה כולל את מבחן ההשתלבות (המחולק לשני מבחנים – הפן החיובי והפן השלילי), ומבחני משנה נוספים, כגון: מבחן הקשר האישי; כפיפות או פיקוח על ביצוע העבודה; הסכמת הצדדים לגבי אופן העבודה; צורת התשלום ואופן ניכוי מס הכנסה ותשלומים למס ערך מוסף ולביטוח לאומי; התמשכות הקשר; בלעדיות במהלך שעות העבודה; ביצוע העבודה באופן אישי וכן הלאה.

לענין מבחן ההשתלבות – המכללה עונה להגדרת "מפעל" ועיסוקה הוא הכשרת עובדי הוראה. אין ספק שבתפקידו כמרכז המגמה למחשבים השתלב יואב בפעילות הרגילה של המכללה. אולם קיים ספק אם הפעולות שביצע יואב כאחראי על אחזקת רשת המחשבים, הכרחיות לפעילות הרגילה של המכללה.

אחזקת רשת המחשבים, כמו שירותי ניקיון, אבטחה וכדומה, הינם שירותים חשובים והכרחיים לתפקודו של "מפעל", אולם שירותים אלו, לכאורה, אינם צריכים לפעילות הרגילה של המכללה, אלא, אלו פעולות הבאות להשלים את הפעילות הרגילה של המכללה ולאפשר אותה.

פעילותו של יואב כאחראי על רשת המחשבים במכללה, נעשתה במסגרת עסקו הפרטי, ולא כשכיר ולפיכך לא מתקיים הפן השלילי. לעומת זאת, בכל הקשור לתפקידו של יואב כמרכז מגמת המחשבים, הפן השלילי מתקיים, שהרי יואב ניהל עסק למכירה, התקנה ואחזקה של מחשבים ורשתות ולא למתן שירותים מנהליים ופדגוגים.

בנוסף, הפעולות אותן ביצע יואב כאחראי על רשת המחשבים אינן פעולות הקשורות להכשרת מורים, השירות ניתן כבעל עסק עצמאי שסיפק שירותים דומים גם ללקוחות אחרים, צורת התשלום ואופן ניכוי מס הכנסה והתשלומים למס ערך מוסף ולביטוח לאומי מצביעים על תשלום לקבלן עצמאי ומבחן השירות האישי ומבחן הפיקוח לא מתקיימים במלואם.

לכן במקרה זה, לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין המכללה ליואב בכל הקשור לתפקידו כאחראי על רשת המחשבים.

היות אדם בסטטוס של עובד, משמעו, שהוא יקבל שכר של עובד ולא שכר של קבלן עצמאי. השארת הגמול שיואב קיבל מחד, וחיוב המכללה מאידך בתשלום הזכויות הסוציאליות של יואב תביא להתעשרותו של יואב שלא כדין.

יואב אינו זכאי לקבל מצד אחד, שכר העולה בהרבה על שכר "עובד" במכללה, ומהצד השני להיתמם ולטעון, כי התמורה שקיבל מהווה בעצם שכר עבודה, שעליו יש להוסיף את הזכויות הסוציאליות כ"עובד". לכן, המכללה זכאית לקזז את הסכומים ששילמה ביתר מסך הסכומים שיואב היה זכאי להם מהגדרתו כ"עובד" ואף לאחר קיזוז זה נותר יואב חייב למכללה סכומים ניכרים אשר שולמו לו ביתר.

משנדחו תביעות יואב, על אף שנקבע כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בין יואב למכללה כמרכז מגמה, ומשנותר יואב עם סכומי יתר בידיו לאחר ביצוע קיזוז כאמור, זכאית המכללה לפסיקת הוצאות.

סוף דבר - התביעה נדחתה ברובה. יואב ישלם הוצאות ושכ"ט עו"ד על סך של 15,000 ₪ בצירוף מע"מ.