בתחילת 2004 נכנסה לתוקף רפורמה מקיפה בתחום הביטוח הפנסיוני. רפורמה זו חלה למעשה על כל המסלולים הפנסיונים, קרנות הפנסיה הותיקות, קרנות הפנסיה החדשות, ביטוחי החיים ותקנות המס הקשורות אליהם. מאמר זה סוקר בקצרה את עיקרי השינויים אשר משפיעים על החיסכון /פנסיה לגיל פרישה ומתווה מגוון דרכים להתמודדות עם שינויים אלה.

קרנות פנסיה ותיקות:

השינויים שחלו בקרנות הפנסיה ותיקות הינם בעלי השפעה רבה על הפנסיה המתקבלת בגיל פרישה . השינוי הראשון החל, בהעלאת גיל הפרישה לפנסיה מ-65 ל-67 עבור הגברים, ומ-60 ל- 64 עבור הנשים. משמעות העלאת גיל הפרישה הינה הפסד של שנתיים עד ארבע שנות קבלת פנסיה מחד גיסא, ותשלום נוסף לקרן הפנסיה במשך שנתיים עד ארבע שנים מאידך גיסא.

בד בבד הוגדלו התשלומים החודשיים המשולמים על ידי העמיתים והמעסיקים ב-17% בממוצע, מ-17.5% ל-20.5% מהשכר. חשוב לציין כי הגדלת התשלומים החודשיים אינה מגדילה את זכויות הפנסיה של העובדים.

שינוי נוסף קשור בשיטת חישוב השכר הקובע לפנסיה: בעבר, נבע חושב השכר הקובע לפרישה לפי ממוצע 36 החודשים שקדמו לפרישת העובד. מעתה יחושב השכר הקובע לפנסיה בקרנות אלו, על פי שיטת הממוצעים, שיטה שבה השכר המקסימלי שממנו נגזרת הפנסיה החודשית, נובע מחישוב ממוצע היחס שבין השכר המבוטח בקרן - לעומת השכר הממוצע במשק, במשך כל תקופת העבודה.

השינויים לא פסחו גם על מקבלי הפנסיות בפועל. החל מ-1.10.2003 דמי הניהול, שינוכו ממקבלי הפנסיה, יעמדו על 1.75% מכל תשלום שתשלם קרן הפנסיה, בין אם התשלום יהיה חד פעמי (פדיון), ובין אם יהיה חודשי (פנסיה). דמי הניהול יועלו ל- 1.75% באופן הדרגתי במשך ארבע שנים.

כמו כן, בוטלו כל הסכמי הפנסיה החריגים שהיו לסקטורים שונים וגובש תקנון אחיד שחל על כל קרנות הפנסיה שבהסדר.

בנוסף, הוחמרו הקריטריונים לקבלת קצבת נכות והוכנס מנגנון של איזון אקטוארי. מנגנון זה אמור להבטיח שהקרנות לא תיכנסנה לגירעונות נוספים. פעולה זו תתבצע ע"י העלאה או הקטנה של זכויות העמיתים, בהתאם למצב הכלכלי של הקרן.

חשוב לציין כי הקרן תהא רשאית לסרב לקבלת תשלומים במקרה של הקטנה בתשלומים שאינה נובעת מהקטנה אמיתית בשכר. סעיף זה עלול למנוע כל אפשרות להפחתה חלקית של השכר המבוטח בקרן הפנסיה והפנייתו לאפיקים פנסיונים אלטרנטיביים.

האלטרנטיבה המעשית העומדת בפני מבוטח בקרן פנסיה ותיקה גרעונית הינה המשך חברות בקרן או הקפאת זכויות ומעבר למסלול פנסיוני חלופי.

קרנות פנסיה חדשות

קרנות הפנסיה החדשות הינן קרנות פנסיה שההצטרפות אליהן החלה ב-1.1.95 ואילך. בדומה לקרנות הפנסיה הותיקות, בוצעו בהן מספר שינויים. בעבר קרנות פנסיה אילו זכו להבטחת תשואה מהאוצר על 70% מהכספים שהושקעו בקרן, ו-30% מהכספים הושקעו בשוק החופשי.

כעת, עם כניסת הרפורמה לתוקף, שונה מבנה ההשקעות. מעתה 70% מהכספים המושקעים יופנו להשקעה בשוק החופשי ואילו רק 30% הנותרים, ייהנו מהבטחת תשואה של האוצר.

קרנות הפנסיה החדשות גובות דמי ניהול מדי חודש מהתשלומים שמשלמים העובד והמעביד. החל מ-1.1.04 נגבים דמי גמולים בשיעור של 6% מהפרמיה, בתוספת של 0.5% מהיתרה המצטברת בקרן, במקום 8% מדמי הגמולים, כפי שהיה בעבר.

זאת, כפי שמקובל בקופות גמל ובחברות הביטוח. הפניית כספים לשוק ההון והגדלת דמי הניהול עלולות להקטין את התשואות של הקרנות דבר שיביא בהכרח להקטנת זכויות העמיתים. בעניין זה נעיר כי כל הקטנה של 1% בתשואה למבוטח בן 30 משולה להקטנת זכויות בשיעור של כ-16%.

שינוי נוסף בא לידי ביטוי בשינוי שיטת חישוב זכויות הפנסיה מקרן "זכויות" לקרן "תשואה" משמעות שינוי זה הינה כדלקמן:

* במקום לצבור סכומי פנסיה חודשית, העובדים יצברו מעתה חסכון שיתורגם לפנסיה חודשית, בגיל פרישה (בדומה לביטוח מנהלים).

* זכויות העובדים ייגזרו מגובה הסכום שייצבר לזכותם בחשבון החסכון שלהם בקרן. פנסיית הזקנה תיקבע על ידי המרת כספי החיסכון לקצבה חודשית לפי מקדם המרה, שיהיה תקף בגיל הפרישה.

* זכויות העובדים ישתנו באופן תקופתי או שוטף בהתאם להתפתחות בתשואה המשוקללת של שוק ההון ואגרות החוב הייעודיות. לתשואה זו יהיה משקל מרכזי בחישוב הפנסיה העתידית של העובד.

השינויים בענף ביטוח חיים

במקביל לרפורמה בקרנות הפנסיה, נרקמה באוצר תכנית מהפכנית בשוק ביטוחי החיים, במסלול המנהלים, בתגמולים לעצמאים ובביטוחי חיים פרטיים. התכנית נועדה להקל על המבוטחים בהבנת המוצר שהם רוכשים, ובתכלית הכסף שהם משלמים.

בניגוד למצב, ששרר בתחום עד לשנת 2004, כאשר המבוטח התקשה להפריד בין מרכיבי הפוליסה, הפכה תכנית האוצר את פוליסות הביטוח לשקופות יותר למבוטח. השקיפות כוללת הפרדה מלאה בין המרכיבים השונים בפוליסה: הכיסוי הביטוחי (הריסק), החסכון, וההוצאות.

מונחים חדשים בפוליסות הביטוח

פוליסת ביטוח החיים מיועדת לשמש כתכנית חיסכון לפנסיה, המשלבת כיסויים ביטוחיים למקרי מוות, נכות ואובדן כושר עבודה. בפוליסות החדשות הוגדרו מונחים חדשים למרכיבי הפוליסה אשר מצאנו לנכון לבאר אותם בכדי לסייע בהבנת ההסברים המובאים בהמשך.

בכל פוליסת ביטוח יש שלושה מרכיבים עיקריים:

הוצאות- חברת הביטוח רשאית לגבות הוצאות מהתשלום (פרמיה) החודשי, המשולם לפוליסה. אלה מתחלקות לשני סוגים, הוצאות מהפרמיה השוטפת ודמי ניהול צבירת החיסכון הכוללת, (בדומה למקובל בקרנות פנסיה).

כיסוי ביטוחי- כיסויים למקרה פטירה או נכות, הנרכשים על פי צרכיו האישיים של כל מבוטח. את הכיסוי הביטוחי למקרה פטירה ניתן לרכוש כסכום חד פעמי או כסכום חודשי שישולם למשפחה .בנוסף, ניתן לרכוש כיסוי למקרה אובדן כושר עבודה.

חסכון-הכספים, הנצברים בפוליסה מתשלומי המבוטח, לאחר ניכוי הוצאות וביטוח בתוספת התשואה נטו, אותה תשיג חברת הביטוח.

סוגי התכניות החדשות:

במטרה להבהיר את עיקרי ההתרחשויות בענף הביטוח, ערכנו סקירה קצרה של מאפייני הפוליסות החדשות. זאת,תוך הדגשת השינוי בין עבר להווה, וניתוח העקרונות המנחים לפיהם פועלת הרפורמה:

* תוכניות הון וקצבה בפוליסה אחת: ניתן לשלב בין תכנית ביטוח למטרת חיסכון המשולם כסכום חד פעמי (פוליסת ביטוח למטרת הון) לבין תכנית ביטוח למטרת תשלום חודשי , (פוליסה למטרת קצבה) , בפוליסה אחת ואין צורך בפוליסה נוספת. דבר זה מקל על ניהול תכנית הביטוח וחוסך בעלויות הפעלת 2 תכניות בנפרד.

* הוצאות: בפוליסה זו שיעור ההוצאות יהיה שקוף ללקוח בכל מסלולי הביטוח (הון וקיצבה כאחד, עד שנת 2004 הוצאות חברות הביטוח הובלעו במחיר הכיסוי הביטוחי (הריסק) ולא ניתן היה לדעת מהו שיעורן המדויק. בפוליסות החדשות קיימת הפרדה בין עלות הכיסוי הביטוחי לבין ההוצאות.

* עמלה: ביטול התלות בין גובה הכיסויים הביטוחים לבין עמלת הסוכן בפוליסות החדשות עמלת הסוכן היא פונקציה של גובה ההוצאות ולא של סכומי הביטוח. בכך מתבטל האינטרס של הסוכן למכור עודף ביטוח.

* מסלולי השקעה: גוון רב בבחירת מסלולי השקעת כספי החיסכון. יתרונן של תכניות אילו הינו, שהמבוטח יוכל לדעת, בכל נקודת זמן, איזה חלק מכספו מופנה לחסכון, כמה מוקדש לצורך ביטוח וכמה לסעיף הוצאות (דמי ניהול).חסרונן של התכניות החדשות הוא בכך, שהן מקשות על תהליכי קבלת ההחלטות של המבוטחים, בבואם לבחור בתוכנית ביטוח חדשה, או במסלולי השקעה שונים.

את התוכניות השונות של חברות הביטוח ואת המסלולים החדשים, ניתן לחלק לשתי קטגוריות: תוכניות ביטוח מנהלים ותגמולים לעצמאים (הכפופות לתקנות קופות הגמל), ותוכניות פרט שאינן כפופות לתקנות קופות גמל.

מבוטח, שירצה לרכוש כיסוי ביטוחי למקרה מוות או נכות, יצטרך לשלם עבור כיסויים אלה בנפרד. בביטוחי מנהלים ובביטוחי תגמולים לעצמאים ניתן לרכוש כיסויים ביטוחים בפרמיה שלא תעלה על 35% מכספי התגמולים, בניכוי ההוצאות. מנגנון זה נועד להבטיח הפנייה מרבית של כספי התגמולים לחסכון פנסיוני. יחד עם זאת, מבוטח שירצה לרכוש כיסויים ביטוחים בפרמיה גבוהה ממגבלה זו, יצטרך לעשות זאת בפוליסה פרטית נפרדת.

לסיכום: לאור כל התמורות בענף הביטוח הפנסיוני ומגוון התכניות, אוכלוסייה רבה של עובדים, שכירים ועצמאים כאחד, מתקשים לבחור תכנית פנסיונית אחת. לא אחת עולות שאלות כמו, איזה תכנית פנסיונית תיבחר? האם תכנית ביטוח למטרת הון או קצבה? או האם כדאי לבחור בקרן פנסיה בלבד?

התשובה לשאלות הללו אינה חד משמעית. יש לזכור כי בניגוד לתכניות ביטוח המנוהלות בחברת ביטוח, קרנות הפנסיה פועלות כקרן לביטוח הדדי. גירעון, אם יהיה, ישפיע לרעה בהכרח על זכויות כל העמיתים, הן הפעילים והן מקבלי הפנסיה.

כלומר עמית בקרן פנסיה חשוף לפגיעה בפנסיה שלו במקרה של סיכון יתר של קבוצת עמיתים אחרים בקרן. אי לכך אדם ששונא סיכון מסוג זה, יעדיף לרכוש תכנית ביטוח ולשלם בגינה תשלום גבוה במקצת, אך יהיה משוחרר מנטל "ההדדיות" . הפנסיה שלו לא תסוכן במקרה של קטסטרופה ביטוחית.

לפיכך, מומלץ לכל עובד לקבל יעוץ אישי. זאת, מאחר ולכל תכנית פנסיונית, בין אם היא מנוהלת בקרן פנסיה ובין אם מנוהלת בחברת ביטוח, יש יתרונות וחסרונות מורכבים.

ייעוץ אישי, מקצועי ונכון , עשוי לשפר את התמורה למבוטח בעשרות או אף במאות אלפי שקלים על פני תקופת הביטוח.

מאת: מאיר אוזן.