רואה חשבון זכאי לעכב ניירת חשבונאית של לקוח עם חוב
ה"פ 200213/05 שחר חנן ואח' נ. בלה יוסף ואח'
המשיבים, רואי חשבון, העניקו במשך שנים רבות שירותי ראיית חשבון והנהלת חשבונות למבקשים, עד שיחסיהם נותקו.
המשיבים מעכבים אצלם ספרי חשבונות, ניירת ומסמכים שונים של המבקשים, שהגיעו לידיהם או שנוצרו במסגרת מתן אותם שירותים (להלן - המסמכים), וזאת עד לתשלום חוב, שהמשיבים טוענים כי המבקשים חייבים להם בגין מתן אותם שירותים.
התביעה היא להשבת המסמכים. המבקשים טוענים כנגד זכות העיכבון וכנגד החוב הנטען.
בית משפט השלום בתל אביב-יפו פסק
הוראת החוק הרלבנטית לענין זכות העיכבון של רואה החשבון, היא הוראת סעיף 5 לחוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974 (להלן – חוק הקבלנות). שירותי ראיית חשבון והנהלת חשבונות הם "חוזה קבלנות" במובן סעיף 1 לחוק הקבלנות.
אין בקביעת הוראה מיוחדת לענין העיכבון בסעיף 88 של חוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 (להלן – חוק עורכי הדין), לעומת שתיקת המחוקק בחוק רואי חשבון, תשט"ו-1955 (להלן – חוק רואי חשבון), כדי ללמד על הסדר שלילי.
הניירת החשבונאית - ספרי הנהלת החשבונות, דו"חות כספיים, קבלות, חשבוניות וכיו"ב - הינה "נכס" בר זכות עיכבון במובן חוק הקבלנות. אין הכרח שנכס מעוכב יהיה בעל ערך ממשי-אובייקטיבי, כדי שיהיה בר זכות עיכבון על פי דין. ההגבלה היחידה הנדרשת להיות הנכס "בר עיכוב" הינה מוחשיות הנכס, כלומר נכס שתיתכן בו אחיזה פיסית, להבדיל מזכות ערטילאית כזכות קנין רוחני או זכות אובליגטורית.
בית המשפט העליון קבע כי מימוש זכות העיכבון איננו מצריך פניה לבית המשפט. יוצא הדופן היחיד מבחינה זו הינו עורך הדין הנושה, המחויב להגיש תביעה משפטית, בהתאם להוראה מיוחדת בסעיף 88 לחוק עורכי הדין. הוראה מיוחדת זו ביחס לעורכי הדין הותקנה בשל חובת האמון המוגברת המיוחדת המאפיינת יחסי עורך דין ולקוחו. אולם, חובת אמון מוגברת כזו קיימת גם ביחסים שבין רואה חשבון ולקוחו. אין כל מקום לאבחנה בין שני בעלי המקצוע הללו.
לאור זאת, נכון לקבוע, כי כאשר רואה חשבון מעכב אצלו מסמכים של לקוחו כנגד חוב נטען, ראוי ונכון הוא, כי יתבע בדרך משפטית (אם פניות קודמות ללקוח לא נענו) את תשלום החוב, במיוחד שעה שזה נתון במחלוקת ביניהם, כדי שתביעתו תוכל להתברר, ובהתאם לכך תתברר גם זכותו לעכב אותם מסמכים. פניה זו לבית המשפט צריכה להיעשות תוך זמן סביר.
זכות העיכבון עומדת לנושה, גם כאשר החייב כופר בעצם החוב, או כשהוא חולק על שיעורו וגם כאשר החוב נשען על שכר ראוי ולא על סכום קצוב. יחד עם זאת, אם הלקוח חולק על עצם החוב, או על שיעורו, וודאי כשאין מדובר בסכום קצוב אלא בשכר ראוי, ראוי ונכון הוא שרואה חשבון המעכב מסמכי לקוחו בגין חוב כזה, ימהר ויגיש תביעה בבית המשפט לבירור החוב.
זכות העיכבון עומדת בעינה, גם אם התביעה הכספית התיישנה. טענת ההתיישנות צריכה להיות מלובנת במסגרת התביעה הכספית, אם זו תוגש, ואם הטענה תועלה.
בענייננו, יחד עם זכותם העקרונית של המשיבים לעכב בידיהם את המסמכים של המבקשים, עליהם לפעול להגשת תביעה כספית, תוך זמן סביר. פרק זמן של 30 יום הוא סביר במקרה דנן.
התובענה נדחתה. המשיבים רשאים לעכב בידיהם את המסמכים ובלבד שיגישו תביעה כספית על החוב הנטען על ידם בתוך 30 יום. המבקשים יוכלו לקבל את המסמכים, עם הפקדת ערובה במזומן/בערבות בנקאית בסך 50,000 ₪ בקופת בית המשפט, עד להכרעת בית המשפט בתביעה שתוגש, אם תוגש, או עד לפקיעת העיכבון, אם התביעה לא תוגש במועד האמור.
המבקשים ישלמו למשיבים שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ בצירוף מע"מ והוצאות משפט בסך 1,000 ₪. ניתן ביום: 30.11.2005 בפני: כב' השופט י. אטדגי.
