פיטורי עובדת העוברת טיפולי פוריות

בג"ץ 554/05 רס"ר שרה אשכנזי נ. מפכ"ל המשטרה ואח', ניתן ביום 8.9.2005.

עובדות

שרה הצטרפה לשורות המשטרה בשנת 1993. במהלך שירותה היא צברה שתי הרשעות בעבירות משמעת ואזהרות רבות. בנוסף נרשמו לה היעדרויות ודיווחים לא מהימנים.

ביום 14.10.2004 הומלץ על ידי אגף התנועה הארצי לפטר את שרה בשל חוסר התאמה. ביום 15.11.2004 נערך לשרה הליך שימוע ובמהלכו נמסר לה כי תפקודה הלקוי, עבירות המשמעת בהן הורשעה במהלך שירותה וכן יחסיה העכורים עם מפקדיה, מצדיקים שקילת פיטוריה. שרה טענה מנגד כי היא עוברת טיפולי פוריות (ע"י נטילת כדורים) וכי פיטוריה במהלך טיפולים אלה מהווים הפרה של סעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (להלן - חוק שוויון הזדמנויות בעבודה), והם מפלים אותה לרעה כאישה וכאם לעומת עובדים אחרים.

כמו כן, לטענת שרה, נוגדות נסיבות פיטוריה את הוראות סעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 (להלן - חוק עבודת נשים), לעניין פיטורי עובדת או עובד העוברים טיפולי פוריות.

ביום 13.12.2004 הוחלט לאמץ את המלצת אגף התנועה הארצי, ולפטר את שרה מן השירות. מכאן העתירה.

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק פסק

סעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים, קובע כי לא יפטר מעביד עובדת העוברת טיפולי הפריה חוץ גופית, או עובד או עובדת העוברים טיפולי פוריות לקראת ילדם הראשון או השני, בימי היעדרם מהעבודה לפי החוק לשם כך, או במשך תקופה של 150 ימים לאחר תום ימי ההיעדרות כאמור, אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה.

התכלית שביסוד חקיקתו של סעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים הייתה להבטיח כי עובדים העוברים טיפולי פוריות יוכלו לממש את זכותם להיעדר מן העבודה לצורך כך, בלא לחשוש שמא מימוש זכותם זו יגרור אחריו את פיטוריהם. ניתן לומר כי לשונו של סעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים, המפנה באופן מפורש לסעיף 7(ג)(4) ולסעיף 7(ג1) לחוק עבודת נשים, שעניינם זכות ההיעדרות בגין טיפולי הפריה חוץ גופית ופוריות, וכן ההיסטוריה החקיקתית של סעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים והסביבה החקיקתית שבה הוא מצוי, תומכים בפירוש שאליו כיוונה משטרת ישראל, ולפיו קיימת זיקה בין איסור הפיטורין הקבוע בו ובין תקופת ההיעדרות בשל טיפולי הפוריות.

יש הגיון בגישה שאינה דוגלת בהרחבת יתר של ההגנה מפני פיטורין המוקנית לעובדת (וגם לעובד) העוברים טיפולי פוריות. חוק עבודת נשים העניק לעובדים אלה תקופת היעדרות מוגדרת ואסר על הפיטורין במהלך תקופה מתוחמת וקצובה. הרחבת האיסור אל מעבר לתקופה זו שקבע המחוקק עלולה להפר את האיזון בין זכויות העובדת (והעובד) לבין הפררוגטיבה של המעביד במקום העבודה. היא אף עלולה להשפיע לרעה על דפוסי העסקה של נשים בשוק העבודה.

יודגש כי התוצאה, לפיה האיסור שבסעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים מתייחס אך ורק לפיטורי עובד או עובדת הנעדרים מן העבודה בשל טיפולי פוריות, אין בה בהכרח כדי להכשיר פיטורי עובד או עובדת העוברים טיפולי פוריות, שאינם כרוכים בהיעדרות. סעיף 2(א) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה אוסר על מעביד להפלות בין עובדיו "מחמת מינם" ומחמת "הריון או היותם הורים", בין היתר ככל שהדבר נוגע לפיטורין. ככל שיהיה בידי עובד או עובדת להראות כי פוטרו בשל טיפולים כאמור, גם אם הדבר לא היה כרוך בהיעדרות מן העבודה, נראה כי אין להוציא מכלל אפשרות את המסקנה כי מדובר בהפליה מחמת הריון ואף מחמת מינה של העובדת כאישה.

מכל מקום, במקרה זה לא נתקבלה ההחלטה לפטר את שרה בשל טיפולי הפוריות, אלא בשל חוסר התאמה נמשכת לשירות במשטרת ישראל.

סיכומו של דבר, סעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים, אין בו כדי למנוע את פיטורי שרה, שכן איסור הפיטורין על פי סעיף זה מתייחס לעובדת או עובד הנעדרים מעבודתם בשל טיפולי פוריות ואין הוא מתייחס לעובדת דוגמת שרה שבפנינו, אשר טיפולי הפוריות שקיבלה לא הצריכו ולא הצדיקו היעדרות מן העבודה, בהתאם לקריטריונים שנקבעו לגבי היעדרות כזו בסעיף 7(ג)(4) ובסעיף 7(ג1) לחוק עבודת נשים.

סוף דבר - העתירה נדחתה. אין צו להוצאות.