הנה באה הרכבת?

כמי שגדל בבית יהושע, אי אפשר להאשים אותי שאני לא יודע מהי חוויית רכבת ישראל. עשור מחיי עבר בנסיעה כמעט יומיומית בקו חיפה-תל אביב. אני מודה שתחנת "בית יהושע" יכולה היתה להיות מהבחירות התמוהות שבוצעו באופן היסטורי ברכבת ישראל. היא צצה שם למזלה משום שהיתה על הקו הישר שהניחו הבריטים אי שם בתחילת המאה הקודמת. אבל בעשור האחרון היא הפכה למוקד של מאות נוסעים שמגיעים מאזור השרון מדי יום. הפיתוח של התחנה יצר ביקוש הולך וגדל בכדי להתגבר על הפקקים העצומים בדרך לתל אביב. הזכרונות שלי מרכבת ישראל נעים על ציר הזמן עד לתחילת שנות השמונים. כשעוד לא היו כמעט רציפים ונאלצנו לקפוץ ארבעה מטרים באויר עד לחצץ, תוך סיכון בנקיעת הרגל, בכל פעם שהגענו לתחנה. לא ברור איזו ממשלה בשנות התשעים החליטה שרכבת היא "הפתרון" לבעיות התחבורה של מדינת ישראל, אבל כמו במטה הקסם של חוק מור, החלה ההשקעה בתשתיות הרכבת. זה היה ונותר תהליך מדהים לעיני המתבונן מהצד שרואה את הרכבת הולכת וגדלה ומאפשרת לעוד רבים להנות משירותיה. אלא שבישראל ההנאה היא תמיד לטווח הקצר, הסבל שנובע מהחפיפניקיות צף ועולה לבסוף. רכבת ישראל צומחת בעשור האחרון על "סטרואידים". היא הולכת וגדלה בתקציבי עתק של מיליארדי שקלים. ההיקף הקולוסלי של בניית הקווים והתחנות החדשות, משתמש בתשתית חקיקתית וארגונית שלא בהכרח מתאימים את עצמם לקצב הגידול. לא נותנים כאן זמן לתכנון נבון ולעיכול נאות. הידעתם שהרכבת בונה את התחנות שלה ללא חובה של הגשת תוכניות לרשות המוניציפלית? בכדי להספיק לעמוד בקצב הפיתוח המטורף, מוקמות תחנות רבות בלי תוכנית מתאר ואישורים מוניציפליים תוך הסתמכות על פקודות מנדטוריות. אחד הגופים הצומחים במהירות הגדולה ביותר בישראל לא מגיש תוכניות הנדסה על סמך פקודה מנדטורית עבשה בכדי לפתח את "סביבת הפסים". את מדיניות ה"חפ-לאפ", כמו שאומרים המושבניקים, מסבירים בישראל כשבאים להצדיק פיתוח מואץ. המצאנו תקנות שאנחנו עוקפים אותן בעצמנו. כך היה בפתרון חוות הדלק בפי גלילות, שלבסוף נפלה על ה"דלת האחורית" של המדינה - חברת ה"תקנות באפילה" - קצא"א. אלא שהסתמכות על חקיקה מנדטורית שמקצרת תהליכים בתכנון, מתנגשת לבסוף עם היומיום. שלא כמו במקרה "תקנות לשעת חירום" שהמדינה עדיין עובדת לפיהן, וחוק ההסדרים שעושה מ-99% מספר התקציב חוכא ואיטלולא, כאן מדובר בחיים של מיליוני נוסעים בשנה. תאונות הרכבת שהתרחשו בשנה שחלפה לא לימדו איש דבר, ולא ילמדו דבר. מלבד אולי פיטורים של מנכ"ל הרכבת. סדרה של רכבים שנתקעו על הפסים בחודשים האחרונים ושהנוסעים נמלטו מהם ברגע האחרון, לא זעזעה את כיסא המנכ"ל הנוכחי. אני גם בספק אם הלקחים נלמדים לאורך זמן. תאונות רכבת עלולות לחוות גורל ישראלי נורא, הן עלולות למצוא עצמן מקוטלגות כ"תאונות דרכים". משמע הדבר שאיש לא ילמד אותן לעומק. אלא הרבה ועדות ילמדו מקרים פרטניים ויסיקו מסקנות שלא תיושמנה. אבל זה לא הכל. גם מדיניות האיחורים של הרכבת היא נושא שעולה בכלי התקשורת לאחרונה יותר ויותר. מזה שנים ש"ידוע" שבימי ראשון בבוקר ובימי חמישי בבוקר ובערב, שומר נפשו - ירחק מהרכבת. מהומת עולם, קופסת סרדינים, בומביי, ניו דלהי, בחרו את הדימוי הרצוי לכם. אין ולא היתה תוכנית התארגנות שהצליחה לייצר היצעי מקומות מספקים לעומסים הללו. זאת חוויה לא נעימה שבכלל לא נראה שעומדת להפתר. בכל פעם מבטיחים ברכבת או-טו-טו מגיע גל של קרונות חדשים והכל יהיה בסדר. יש עוד. מה למשל עם הסביבה המקיפה את הרכבת? ממנה מגיעות התאונות. כמו המשאיות בדרום הארץ שנתקעו על הפסים והסיטו רכבת שלמה ממסלולה תוך פציעת עשרות השנה. הרכבת לא מטפלת בהיבט הכולל של הכבישים העוטפים אותה. הנה דוגמא, מהאיזור המוכר לי: כביש 553. מאז שהרכבת הפכה לפרברית היא חוצה אותו עשרות פעמים ביום. הכביש, אחד מהלחוצים במדינה, הפך להיות סואן ועמוס מתחילתו (במחלף פולג) עד לסופו (בצומת דרורים), מספר פעמים ביום. פקק אימתני שעולה למדינה באלפי שעות עבודה אבודות, ושעות פנאי מהנות. דווקא בכביש הזה, באיזור פסי הרכבת, יש ירידה חדה וטבעית שפוגשת את הפסים בשפל. נוח היה להשלים שם גשר שאולי היה משתלם למשק על פני זמן. היה פשוט מאוד (יחסית) להקים גשר מעל הפסים האלה. אבל בישראל, לך תסביר פתרון למצב דוחק ובזבזני מבלי להראות כמו הרשל'ה. אי אפשר על המנגנון שמתנפח ומתנפח ולא מכליל שיקולים הגיוניים. רכבת ישראל הולכת וגדלה ויש לברך על כך. אני באמת מאמין שהיא פתרון טוב להסעת הישראלים ממקום אחד לשני. היא מפרברת את המדינה הקטנה והדחוסה הזאת ממילא, היא יכולה להיות פתרון ירוק, שכן אם תשתמש בחשמל והחשמל ייוצר מגז, היא תחסוך פליטת עשרות אלפי כלי רכב ואוטובוסים. היא יכולה להגשים הרבה חלומות על מדינה מסודרת יותר. כל מה שצריך הוא לקחת אויר לנשימה ואולי כמה יפנים קטנים וללמוד לתכנן ולסדר את המערכת הזאת לפי סטנדרטים מערביים. כי אחרת: תהיה קצפת, יהיה שוקולד, יהיה ציפוי ויהיה בצק. אבל עוגה - לא תהיה.