המשנה לנגיד: העניים בישראל עובדים אך הפערים גדלים
"העוני בישראל מקורו בשוק העבודה, המייצר מזה עשרים שנה פערים גדלים והולכים ומגדיל את מספר העניים השכירים. הפערים בשוק העבודה בישראל הגיעו לרמה גבוהה גם בהשוואה למדינות אחרות. לכן, הטיפול בשוק העבודה הוא הבסיס והמפתח לחילוץ אזרחים רבים מקו העוני וזאת באמצעות הקטנת מספר בעלי השכר הנמוך בשוק והגדלת התמיכה בהם".
כך אמר בסוף השבוע פרופ' צבי זוסמן, לשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל, בדיון של הפורום הציבורי למאבק בעוני הפועל בחסות ובמימון קרן פרידריך אברט הגרמנית. את הפורום, המורכב מח"כים, אישי ציבור ואנשי משק וכלכלה, מרכז ד"ר רובי נתנזון, יו"ר המכון הישראלי למחקר כלכלי וחברתי.
פרופ' זוסמן קבע, כי הגורמים לכך ששוק העבודה מייצר פערים ועוני הם שינויים טכנולוגיים, שמגדילים את הביקוש לעובדים משכילים, היחלשות כוח המיקוח של עובדים בלתי מיומנים, ייבוא עובדים זרים, היחלשות כוחם של האיגודים המקצועיים, אבטלה גבוהה בקרב בעלי השכלה נמוכה ואי שוויוניות בחינוך.
זוסמן מסר, כי בשנים 1990-2004 נוספו 977 אלף עניים (לפני תשלומי העברה ומסים) - 60% מתוכם במשפחות של שכירים. 51% מהמבוגרים ו- 60% מהילדים העניים נמנים על משפחות עובדים.
לדברי פרופ' זוסמן, בשנים האחרונות אנו עדים לכך שעיקר הגידול בעוני הוא במשפחות שכירים, כאשר פערי השכר בשוק העבודה הם שמגדילים את מספר העובדים העניים. כלומר, יותר ויותר עניים הם עובדים ונוצרת "פרולטריזציה" של העוני ו"פרולטריון של סחבות". השכירים העניים גם מתרחקים מקו העוני כלפי מטה והופכים מעניים לאביונים.
"זה לא עוני של בטלנים ולא בהכרח של עובדים במשרה חלקית. למעלה ממחצית העניים עובדים במשרה מלאה. הבעיה היא ש- 67% מהשכירים במשפחות עניות הם בעלי שכר נמוך", טען זוסמן.
לדעת זוסמן, האמצעים לצמצום העוני בקרב עובדים הם: יציאה לעבודה של מפרנס שני, הקטנת מספר בעלי השכר הנמוך במשק, בין השאר ע"י העלאת שכר המינימום, הקטנה נוספת של מספר העובדים הזרים הבלתי מיומנים וארגן מקצועי של עובדים חלשים. לדבריו, לנוכח המגמה של ירידה בחברות באיגודים מקצועיים וצמצום תחולת ההסכמים הקיבוציים, יש לצורך להנהיג כלים ממלכתיים להגנה על עובדים חלשים, משום שאיגוד מקצועי מסייע לצמצום הפערים בשוק העבודה. כמו כן, הוא ממליץ לפעול להגדלת ההשקעה בחינוך ולהרחבת התמיכה בבעלי שכר נמוך, ע"י מס הכנסה שלילי, הרחבת דמי האבטלה והעלאת קצבאות הילדים.
בהתייחסו לויכוח בין מס הכנסה שלילי לבין הגדלת הבטחת ההכנסה של הביטוח הלאומי הסביר זוסמן, כי מס הכנסה שלילי אמור להעניק לעובד בשכר נמוך שאינו חייב מס, תוספת הכנסה במימון ממשלתי, אך השאלה היא האם מס הכנסה מסוגל לבצע מבחני הכנסה שיקבעו את הזכאות.
כפתרון ביניים ניתן להרחיב את קצבת השלמת ההכנסה המשולמת כיום ע"י המוסד לביטוח לאומי ל-37 אלף משפחות שכירים עניים שהן 25% מכלל מקבלי הקצבאות של שכירים במשפחות עניים.
זוסמן קרא להעלות את שכר המינימום כך שמפרנס יחיד במשפחה בת ארבע נפשות יימצא מעל קו העוני. כיום מפרנס יחיד כזה המשתכר שכר מינימום נמצא 20% מתחת לקו העוני ויש לסגור את הפער הזה בהדרגה כדי לא לפגוע בתעסוקה של עובדים חלשים.
עוד הציע פרופ' זוסמן להרחיב את תשלום דמי האבטלה, אשר גם הוקטנו בהיקפם וגם הוחמרו התנאים לזכאותם בשנים האחרונות, מעל ומעבר למה שמקובל במרבית המדינות המפותחות. פגיעות אלה בזכויות המבוטלים והאבטלה הגבוהה והממושכת בקרב עובדים בלתי מיומנים יצרו, לדבריו, מצב שבו מבוטלים רבים נמצאים מתחת לקו העוני. "יש למעלה מ-80 אלף מובטלים במשפחות עניות. אי אפשר לדבר על מאבק בעוני ללא רוויזיה בנושא דמי האבטלה", הטעים זוסמן.
בהתייחסו לנושא קצבאות הילדים, טען פרופ' זוסמן, כי העלייה המהירה של ילדים החיים בעוני, מרביתם במשפחות עובדות, מחייבת שיקום מסויים של קצבאות הילדים. בכל מקרה, אין להעניש ילדים לא על עבודה בשכר נמוך ואף לא על אי עבודה של הוריהם.
זוסמן מתח ביקורת חריפה על מדיניותה החברתית של הממשלה וקבע כי מערכת הרווחה לא הצליחה להתמודד עם העוני הכלכלי המיוצר ע"י שוק העבודה. בשנים האחרונות קוצצו הקצבאות ופחתה עוד יותר יכולת מערכת הרווחה להתמודד עם העוני. אם בשנת 2000 חולצו 376 אלף נפשות במשפחות שכירים שהיו מתחת לקו העוני והיוו 46% מכל העניים במשפחות שכירים, הרי בשנת 2004 ירדה כמות הנחלצים ל-287 אלף נפשות (שהיוו 37% בלבד מכלל העניים במשפחות שכירים).
