שלילת פיצויי פיטורים עקב הפרת משמעת חמורה
ע"ב 4759/03 עבד אלמאלק ג'יהאד נ. א. כפיר אחזקות בע"מ ניתן ביום: 10.11.2005
התובע עבד אצל הנתבעת, חברה למתן שרותי נקיון ואחזקה, כעובד נקיון, החל מיום 1.12.1994. עבודתו של התובע התבצעה בעיקרה במטה משטרת ישראל ברח' העצמאות בחיפה.
ביום 8.7.2003 נתפס התובע, כאשר במהלך ביצוע עבודתו העביר סמים לעצור בתא המעצר במשטרה. ביום 7.12.2004 הודה הנאשם בעובדות כתב האישום והורשע בדין.
הנתבעת הוציאה לתובע ביום 8.7.2003 מכתב, לפיו היא רואה בחומרה רבה את התנהגותו ומודיעה לו כי התנהגותו זו, כמוה כהתפטרות (להלן - ההודעה).
התביעה הינה לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, הוצאות נסיעה והוצאות ביגוד.
בית הדין האזורי לעבודה בחיפה פסק אין לראות בהודעה שיצאה ביום בו נודע לנתבעת על מעצר התובע, אלא כהודעת פיטורים לכל דבר ועניין. סיבת הפיטורים עולה אף היא מן המכתב - החשד לסחר בסמים. מיד לכשנודע לנתבעת על נסיבות מעצר התובע והחשדות כנגדו, החליטה הנתבעת לפטרו בגין כך באופן מיידי.
האפשרות של שלילת פיצויי פיטורים בחלקם או במלואם, הוסדרה בסעיפים 16 ו-17 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן - החוק). משלא נטען לקיומו של הסכם קיבוצי החל על הצדדים, או לקיומו של הסכם קיבוצי הכולל הוראות בעניין משמעת החל על המספר הגדול ביותר של העובדים בענף, תיבחן השאלה לאורו של סעיף 17 לחוק.
ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים הינו הסכם קיבוצי כללי - תקנון עבודה שבין התאחדות התעשיינים וההסתדרות הכללית (להלן - התקנון). סעיף 53 לתקנון קובע, כי במקרה שעובד הפר משמעת באופן חמור או שעבר עבירה פלילית חמורה, יהיה צפוי: להפסקת עבודה זמנית ממושכת ללא תשלום; לפיטורים ללא הודעה מוקדמת ו/או שלילה חלקית של פיצויי הפיטורים; לפיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים.
החשדות כנגד התובע התגבשו כדי כתב אישום חמור שבעובדותיו התובע הודה. אין ספק כי מדובר בעבירה חמורה ביותר, ובהתאם יש לקבוע את הסנקציה שתופעל. אין צורך להכביר מילים על חומרת העבירות שביצע התובע תוך כדי עבודתו ובמהלכה, בתפקידו בין כתלי בית המעצר ותוך ניצול לרעה של האמון הרב שניתן בו בבואו במגע עם העצורים. המעילה באמון כפי שארעה כאן היא בדרגת חומרה כפולה ומכופלת: הן כלפי הנתבעת, במישור יחסי העבודה בין הצדדים, הן כלפי מקבל השירות - משטרת ישראל שנתנה אמונה בתובע, והן כלפי כלל הציבור.
מערכת יחסי העבודה הממושכת בין הצדדים מהווה שיקול לחומרא. עוצמתה של הפרת האמון מצד העובד רבה יותר ככל שמערכת היחסים ממושכת יותר ולעובד ניתנו סמכויות ותפקידים רחבים יותר המושתתים על אמון. יש להביא בחשבון גם את אלמנט הרתעתם של עובדים אחרים מפני מעשים דומים, אלמנט המונח (בין השאר) ביסוד שלילתם של פיצויי הפיטורין. זאת ועוד, אין מדובר בענייננו במעשה חד פעמי או אקראי של התובע.
בהפעלת שיקול הדעת בקביעת "העונש" ההולם בנסיבות המקרה, בשים לב למיוחד שבמקום העבודה בין כתלי המשטרה, לנוכח חומרת העבירות והצורך בהרתעת עובדים אחרים מפני מעשים דומים, משאין מדובר במעשה חד פעמי של התובע, המסקנה היא כי יש לשלול מן התובע את מלוא הפיצויים ואת תמורת ההודעה המוקדמת.
מקום עבודתו העיקרי של התובע היה בתחנת המשטרה ברח' העצמאות. התובע גר בסמיכות ולא תבע נסיעות בגין הגעתו לעבודה ברח' העצמאות וממנה. עם זאת, התובע נדרש לעבוד 3 פעמים בשבוע גם במטות משטרה פרט לזה שברח' העצמאות. המרחק לתחנות האחרות הצריך נסיעה. לתובע לא שולמו דמי נסיעות בגין נסיעות אלו. בהתחשב בתקופת ההתיישנות, בתעריף הנסיעה עליו העיד התובע ובמספר הנסיעות להן נדרש במהלך עבודתו, על הנתבעת לשלם לתובע בגין רכיב זה סך של 9828 ש"ח.
לטענת התובע, בשל אופי עבודתו התבלו והתכלו בגדיו וזכאי הוא לתשלום עבור ביגוד ו/או פיצוי בגין ביגוד שנאלץ לרכוש מכספו. ראשית, דין חלקה של התביעה בפריט זה להדחות מחמת התיישנות. בנוסף, גם אם היתה על הנתבעת חובה לספק לתובע ביגוד לצורך עבודתו, והדבר לא הוכח, הרי שעפ"י ההלכה הפסוקה, הזכות לדמי ביגוד היא זכות נילווית שאינה ניתנת לפדיון עם תום יחסי עובד-מעביד, באין הוראה מפורשת לכך במקור המשפטי מכוחו היא נתבעת, וכזה לא הובא בפני בית הדין. יתרה מכך, אף אם התובע היה מוכיח זכאות כזו הניתנת לפדיון - גובה הסכום לא הוכח על ידו.
התביעה נדחתה ברובה. אין צו להוצאות.
