סמכות הנציב להוצאת שומות לפי סעיף 147(2) לפקודה

עמ"ה 517/03 מרום דן נ. פקיד שומה באר שבע

באוקטובר 1998 הוגש לבית משפט השלום כתב אישום כנגד המערער ושלוש חברות, אשר בשנים הרלבנטיות הוא היה מנהלן הפעיל ובעל המניות בהן. על פי כתב האישום, במהלך השנים 1995-1997, הפיץ המערער לגורמים שונים חשבוניות פיקטיביות של שלוש החברות, במטרה לאפשר לאותם גורמים להגדיל במירמה את הוצאותיהם הרשומות. במקביל, רכשו שלוש חברותיו של המערער באמצעותו, חשבוניות מס פיקטיביות משתי חברות אחרות. המערער רשם את סכומי החשבוניות הפיקטיביות כהוצאה בספרי שלוש חברותיו.

הערעור הינו כנגד שומות המשיב לשנים 1994-1997, אשר הוצאו בצו לפי סעיף 147 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן - הפקודה), לאחר שהמערער הורשע בבית משפט השלום בעבירות על פי סעיף 220 לפקודה וסעיף 117 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן - הכרעת הדין).

המערער אינו חולק על קביעות ומימצאי הכרעת הדין, אולם טענתו הינה כי אותם מימצאים וקביעות אינם עולים כדי תמיכה עובדתית בשומות.

בנוסף, לאחר שהורשע המערער בהכרעת הדין, הוצאו כנגדו שומות (להלן - השומה הראשונה). לאחר הגשת הערעור, התברר למשיב כי למפקחת החתומה על השומה הראשונה לא הואצלה הסמכות הנדרשת ועל כן החליט לקיים הליך מחודש. בתום אותו הליך הוצאו שומות מחודשות למערער (להלן - השומה השניה).

לטענת המערער, המשיב לא רשאי היה להוציא את השומה השניה (השונה בנימוקיה ובסכומיה מהראשונה). המערער טוען, כי השומה בת התוקף הינה הראשונה בלבד ואולם גם היא בטלה נוכח הוצאת השומה השניה.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע פסק

רוב טענות המערער עומדות בניגוד בולט למימצאי ומסקנות הכרעת הדין. טענת המערער, כי כל החשבוניות נשוא כתב האישום היו עסקאות אשר בוצעו כדין, מופרכת בעליל, נוכח מימצאי ומסקנות הכרעת הדין, לפיהן כל החשבוניות הנ"ל היו מלאכת בדיה, מירמה וכזבים, שרקח המערער עם שותפיו לעבירה, והכרעת הדין כל כולה מהווה מערכת מימצאים וקביעות עובדתיות השוללת מכל וכל טענה זו.

מופרכת אף טענת המערער, כי ספריו לא נפסלו ולכן הרשויות לא סירבו לקבלם. די אם יצויין כי המערער הורשע בהכרעת הדין בטווית מארג של כזבים ורמיה ובכוונת זדון, כמוגדר בעבירות המס החמורות ביותר שבפקודה.

לענין טענת המערער, לפיה לא נטען בכתב האישום ולא נקבע בהכרעת הדין כי קיבל או החזיר סכומי כסף במזומן, בהתייחס לחשבוניות נשוא כתב האישום - ההפרש שנוצר בין החשבוניות שרכש המערער לחשבוניות שהפיץ, יצר הפסד פיקטיבי בפנקסי החברות, אשר ביטויו בשיטת החשבונאות הכפולה יוצר תשלום פיקטיבי שחברותיו לא חבו בו ומעולם לא שילמוהו - ותחת מעטה מירמה וקנוניה זה רוקן המערער את נכסי אותן החברות.

נדחית טענת המערער, כי המשיב לא רשאי היה להוציא את השומה השניה. תוצאת הדברים המתבקשת מהגיונו של סעיף 147 לפקודה, אינה בחסימת דרכו של המשיב מהוצאת שומה חדשה, ובלבד שהליך השומה מעיקרו יעמוד במגבלת תקופת ההתיישנות הקבועה לעניין זה בסעיף 147(2) לפקודה.

יש לפרש את סמכותו של הנציב להוצאת שומות לפי סעיף 147(2) לפקודה בדרך מרחיבה, המאפשרת גם תיקון שומה מוקדמת, ובלבד שהשומה מעיקרה תהיה במגבלות התקופה הקבועה לעניין הוצאת השומה עפ"י סעיף זה, ושהצורך באותו תיקון נבע מטעות כנה שארעה במהלך הוצאת השומה המקורית, או מעובדות או נתונים חדשים שבאו לידיעת הנציב לאחר הוצאת השומה המקורית.

פרשנות זו מתבקשת מחמת אופיה המיוחד של סמכות הנציב להוצאת שומות על פי סעיף 147(2) לפקודה, שומות שעניינן בנישום שנתברר כי סרח והורשע בפלילים בעבירות מס בכלל ובזדוניות שבהן בפרט. בעניינו של נישום שכזה, ביטל המחוקק את מגבלות "ההתיישנות" הקבועות בפקודה להוצאת שומות לנישומים מן השורה, תוך הסמכת הנציב להוציא שומות מחודשות המשנות את השומות שהוצאו בטרם הורשע אותו הנישום.

הערעור נדחה. המערער ישלם למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 30,000 ש"ח.

ניתן ביום: 7.11.2005 בפני: כבוד השופט א. יוסף. ב"כ המערער: עו"ד יעקב גולדמן; ב"כ המשיב: עו"ד א. שילה.