אי העברת כספי ניכויים בשל מצב כלכלי קשה- הצדק סביר

ת"פ 4743/01 מדינת ישראל נ. עץ בן אבו בע"מ ואח'

הנאשם מס' 2 (להלן - הנאשם) והנאשמת מס' 3 (להלן - הנאשמת), הינם בעל ואשה לשעבר. ביום 17.12.1991, בעת שהיו עדיין בעל ואשה, הקימו הנאשם והנאשמת את נאשמת מס' 1, שהינה חברה בע"מ (להלן - החברה).

המאשימה טוענת, כי במהלך תקופה מסויימת, ניכתה החברה מס הכנסה ממשכורות ששילמה לעובדיה ולקבלני המשנה שלה, ואולם לא העבירה את המס שנוכה לפקיד השומה - ובכך עברה עבירות לפי סעיף 219 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן – הפקודה). לנאשמת מיוחסת גם עבירה של אי הגשת דו"ח במועד, לפי סעיף 216(4) לפקודה.

בית משפט השלום בירושלים פסק

לטענת הנאשמים, היה לחברה "הצדק סביר" לנהוג כפי שנהגה, ועל כן אין להטיל עליה אחריות פלילית. טענת הנאשמים היא, כי מצבה הכלכלי של החברה התדרדר והם עשו כל מאמץ כדי להצילה. לטענת הנאשמים, הם ביקשו לעכב את העברת הכספים לפקיד השומה, עד שמצבה הכלכלי של החברה ישתפר.

במסגרתה של הכרעת דין זו, נבחנים רק ההיבטים הפליליים של הפרשה, ולא ההיבטים האזרחיים שלה. ככל שמדובר בהיבטים האזרחיים, החיוב האזרחי שריר וקיים.

המחוקק קבע, בסעיף 219 לפקודה, כי מי שלא העביר את כספי הניכויים הואיל והיה לו "הצדק סביר", לא עבר כל עבירה.

ניתן יהיה להכיר בטענת נישום כי לא העביר את כספי הניכויים במועד, רק אם יוכיח, ונטל הראיה עליו, את שלושת אלה: ראשית, כי במועד בו הייתה מוטלת עליו החובה להעביר את כספי הניכויים, עסקו עמד בפני הברירה של "להיות או לחדול", ואילו היה מעביר לשלטונות המס במועד את כספי הניכויים, היה הדבר מביא להתמוטטות עסקו. שנית, כי היה יסוד רב להאמין, הן מבחינה אובייקטיבית והן מבחינה סובייקטיבית, כי העסק יתאושש. ושלישית, כי לנישום הייתה כוונה ברורה ומוחלטת להעביר לפקיד השומה את כספי הניכויים שהוא חייב בהם, מיד לאחר התאוששות עסקו.

בענייננו, עלה בידם של הנאשמים להוכיח את התקיימותם של התנאים האמורים. היה "הצדק סביר" לכך שהחברה לא העבירה לפקיד השומה את כספי הניכויים אותם היתה חייבת להעביר.

הנאשמים זוכו מכל העבירות המיוחסות להם.

ניתן ביום: 26.10.2005 בפני: כבוד השופט א' רומנוב. ב"כ המאשימה: עו"ד בן-פורת; ב"כ הנאשם: עו"ד להמן; ב"כ הנאשמת: עו"ד ליפר.