אי הגבלת חופש עיסוק של עובד-באין תניה מגבילה בחוזה

בש"א 5973/05 דנטורמה בע"מ נ. מאיר סבאג, ניתן ביום 25.7.2005.

עובדות

דנטורמה בע"מ (להלן – החברה), הינה חברה פרטית העוסקת בייבוא ושיווק של מוצרים דנטליים מזה 12 שנה. מאיר, טכנאי שיניים, הועסק על ידי החברה כסוכן מכירות, מיום 10.2.2002 ועד ליום 16.2.2005, בו הודיע לחברה על הפסקת עבודתו אצלה.

בזמן שמאיר עבד בחברה, הוא התבקש לחתום על הסכם העסקה, בו הופיעה גם תניה המגבילה את חופש עיסוקו, אך הוא סירב לחתום על הסכם זה במשך כל תקופת העסקתו.

לאחר שעזב מאיר את החברה הוא פתח עסק משלו העוסק אף הוא בשיווק מוצרים דנטליים.

הבקשה היא ליתן צווים זמניים לפי חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (להלן - חוק עוולות מסחריות), שיאסרו על מאיר לעשות שימוש ברשימות לקוחות החברה ו/או ברשימות המחירים ומדיניות ההנחות של החברה ו/או בכל מידע סודי אחר, אשר נלקח מאת החברה על ידי מאיר. עוד מבקשת החברה לאסור על מאיר להמשיך ולפנות ו/או למכור מוצרים ללקוחות החברה ולאסור עליו להמשיך ולפנות לעובדי החברה בניסיונות להפסיק את ההתקשרות בינם לבין החברה.

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו פסק

סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות מגדיר סוד מסחרי כמידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיות.

יחד עם זאת, הגנה על סוד מסחרי אינה אוטומטית. בכדי ששימוש שעושה עובד במידע עסקי שהגיע אליו במסגרת עבודתו, יוגדר כגזל סוד מסחרי, עליו להיות בניגוד למוסכם בחוזה, או תוך הפרת חובות אמון, או כאשר הסוד ניטל מבעליו באמצעים פסולים. כמו כן, גם אם נקבע כי שימוש שנעשה בסוד מסחרי הינו גזל של אותו סוד מסחרי, עדיין ייתכן ואותו שימוש יהיה בגדרו של הסייג המופיע בסעיף 7 לחוק עוולות מסחריות, על פיו לא יהא אדם אחראי בשל גזל סוד מסחרי אם הידע הגלום בסוד המסחרי הגיע אליו במהלך עבודתו אצל בעליו של הסוד המסחרי וידע זה הפך לחלק מכישוריו המקצועיים הכללים.

המקרים בהם ייתן בית הדין תוקף לתניה המגבילה את חופש העיסוק של עובד, הם: שימוש בפטנט רשום או בזכויות יוצרים; שימוש שלא כדין בסודות מסחריים; כאשר המעסיק השקיע משאבים מיוחדים בהכשרת העובד ונקבעה בחוזה ביניהם התחייבות של העובד לעבוד פרק זמן מינימלי אצל המעסיק; כאשר העובד קיבל תמורה מיוחדת עבור התחייבותו שלא להתחרות במעסיק עם תום יחסי העבודה ביניהם; בחינת תום הלב וחובת האמון בין הצדדים מחייבת את אכיפת התניה.

במקרה זה, בין החברה למאיר לא נחתם, לכאורה, חוזה המגביל את העסקתו של מאיר בשום דרך שהיא. מאיר סירב לחתום על הסכם העסקה, המכיל בקרבו גם תניות המגבילות חופש עיסוק, מכיוון שחשש לחתום על חוזה מסוג זה. מאיר לא הסכים עם חלק מהתניות המופיעות בחוזה ועם הזמן קיבלה החברה, בהתנהגותה, את הסתייגויותיו של מאיר.

אין לקבל את טענת החברה כי חוזה שסירב מאיר לחתום עליו, יראה אותו בית הדין כאילו נחתם. במילים אחרות, לצורכי הצו הזמני, לכל הפחות, לא חלה על מאיר כל תניה המגבילה את עיסוקו.

למעלה מן הצורך נדונה גם השאלה האם הראתה החברה, לכאורה, כי מאיר עשה שימוש בסוד מסחרי השייך לה והראוי להגנה מכוח חוק עוולות מסחריות. החברה טוענת כי רשימת לקוחותיה וכן דרכי השיווק והתמחור של מוצריה הינם בגדר סוד מסחרי. במקרה זה, מאיר הראה כי רשימת הלקוחות אשר הציגה החברה נגישה לכל אדם על ידי חיפוש במדריכי הטלפון ובאינטרנט. מכאן כי רשימת הלקוחות איננה סודית.

מטבע עבודתו של מאיר בחברה הוא רכש את הידע הנוגע לשיווק מוצריה השונים של החברה ללקוחותיה השונים. לא מדובר בסוד מסחרי שעל פיתוחו עמלו מדענים במעבדה, או בתוכנה שאותה המציאו מהנדסי תוכנה, או תרופה שנרקחה תוך שימוש בידע ייחודי. מדובר בידע מסחרי גרידא שכל אדם יכול היה ללמוד אותו, כל עובד בכל מקום עבודה רוכש ידע שכזה בנקל ואין כל הצדקה להטיל עליו הגנה מיוחדת.

סיכומו של דבר, החברה לא הוכיחה קיומו של סוד מסחרי, כמשמעו בחוק עוולות מסחריות. מאיר לא עשה שימוש בפטנט רשום או בזכויות יוצרים של החברה ולא נעשה שימוש שלא כדין בסודות מסחריים של החברה. כמו כן, לא הושקעו על ידי החברה משאבים מיוחדים בהכשרתו של מאיר, לא נקבעה בחוזה כל תקופה מינימלית להעסקתו והוא לא קיבל כל תמורה מיוחדת עבור הגבלת עיסוקו.

סוף דבר - הבקשה לצו זמני נדחית. החברה תישא בהוצאות מאיר בסך 7,500 ש"ח בתוספת מע"מ.