הטעות הגדולה של באפט ומה משקיעים יכולים ללמוד ממנה?

וורן באפט, אחד המשקיעים הגדולים בהיסטוריה, הוכיח שוב את יכולתו לצפות תנודות בשווקים. עם ערימות מזומנים של 330 מיליארד דולר בברקשייר האת'ווי, באפט ממצב את עצמו כמי שמוכן לנצל הזדמנויות בשווקים תנודתיים. הוא צמצם משמעותית את החזקותיו במניות, במיוחד באפל, שבה מכר שני שליש מהאחזקות (כשהיא עדיין החזקה משמעותית מאוד בתיק שלו), והעדיף להחזיק מזומנים כהגנה מפני ירידות צפויות. המהלך הזה משקף את הגישה השמרנית שלו, שבה הוא ממתין בסבלנות לעסקאות איכותיות במחירים אטרקטיביים. אך גם באפט אינו חף מטעויות. הטעות הגדולה ביותר בקריירה שלו היא דווקא  רכישת חברת הטקסטיל ברקשייר האת'ווי – שעלתה לו, על פי הערכותיו, כ-200 מיליארד דולר בהזדמנויות שפספס. סיפור הטעות הזו חושף לקחים קריטיים למשקיעים על החשיבות של קבלת החלטות רציונלית, התמקדות בעסקים איכותיים והיכולת להודות בטעויות ולתקנן במהירות.

הרכישה הגורלית: ברקשייר האת'ווי וההחלטה הרגשית

בשנת 1962, ברקשייר האת'ווי הייתה חברת טקסטיל כושלת בניו אינגלנד, שפעלה בתעשייה דועכת בשל תחרות זרה ושינויים בהרגלי צריכה. באפט, שהיה אז משקיע צעיר, זיהה הזדמנות כשהבחין שאם הוא רוכש את החברה ומוכר את נכסיה הוא מקבל יותר מההשקעה. הוא החל לרכוש מניות, מתוך אמונה שיוכל להרוויח מהתהליך הזה והמניה אכן עלתה. ואז הנהלת החברה, בראשות סיבורי סטנטון, הציעה לרכוש את מניותיו במחיר של 11.50 דולר למניה, אך שלחה הצעה כתובה של 11.375 דולר – הפרש של 12.5 סנט בלבד. ההצעה הרשמית הזו, שנתפסה על ידי באפט כ"חצופה", בגלל שלא עמדה בתנאים המקוריים עוררה בו כעס שהוביל להחלטה רגשית: במקום למכור, הוא רכש מניות נוספות, השתלט על החברה ופיטר את ההנהלה.

ההחלטה הזו, שהונעה על ידי הרגש ולא על ידי ניתוח עסקי קר, התגלתה כטעות היקרה ביותר בקריירה של באפט. במשך כמעט שני עשורים לאחר ההשתלטות, הוא ניסה להציל את עסקי הטקסטיל של ברקשייר, תוך השקעה בציוד חדש, ניסיונות ניהוליים שונים וחיפוש אחר נישות רווחיות. אך הכלכלה הבסיסית של תעשיית הטקסטיל האמריקנית המשיכה להתדרדר, וב-2010 באפט עצמו העריך כי המהלך עלה לו כ-200 מיליארד דולר בפספוס הזדמנויות – סכום עצום. ההפסד הזה נדגיש הוא לא הפסד כלכלי-אמיתי. בפועל במשך עשורים החברה הפסידה וההשקעה נמחקה, אבל אלו מספרים אפסיים ביחס לאותם 200 מיליארד דולר. באפט מעריך שאם לא היה משקיע בברקשייר אלא בדברים אחרים אז הוא היה, בהינתן תשואת התיק של השקעותיו, מרוויח עוד 200 מיליארד דולר.

הלקח: הביזנס קובע, לא המנהל

הניסיון המר עם ברקשייר והניסיון להחיות אותה על פני שנים עם מנהלים מוכשרים וטובים והשקעות גדולות, לימד את באפט לקח שהפך לאחת מאבני היסוד של פילוסופיית ההשקעה שלו: "כאשר מנהל מבריק פוגש עסק חלש עם יסודות גרועים, המוניטין של העסק הוא זה ששורד". במילים אחרות, אף כישרון ניהולי לא יכול להתגבר על חולשות מבניות של עסק. הלקח הזה סימן מפנה בגישתו של באפט, שהתרחק מגישת "בדלי הסיגרים" של מורו בנג'מין גרהם – רכישת חברות זולות עם ערך מוגבל – והתקרב לגישתו של שותפו צ'ארלי מאנגר, שדגל ברכישת עסקים איכותיים במחירים הוגנים.

• הוא הנזיל את התיק השקעות ואמר לכם לפני הקריסה שהמכסים יפילו את השוק - הייתם רק צריכים להקשיב
• המיליארדרים לא התחמקו: הונו של מאסק צנח ב-116 מיליארד דולר

כתוצאה מכך, באפט החל להתמקד בחברות עם יתרונות תחרותיים ברורים או כאלו עם "חפיר כלכלי", כמו קוקה-קולה, אמריקן אקספרס ו-See’s Candies, שנהנו מיכולת תמחור, דרישות הון נמוכות ונאמנות לקוחות. השינוי הזה הניב תשואות אדירות והפך את ברקשייר לאחת החברות הגדולות, עם שווי שוק של כ-1.1 טריליון דולר.

טעויות של חוסר מעש לעומת טעויות פעילות

הטעות ברכישת ברקשייר הדגישה גם את ההבדל בין טעויות של פעולה (commission) לטעויות של חוסר מעש (omission). באפט עצמו הודה כי טעויות החוסר מעש שלו – כמו אי-השקעה בחברות כמו Fannie Mae כאשר היו זמינות במחירים נמוכים – עלו לו מיליארדים רבים. הוא כינה את ההיסוס הזה "מציצת אגודל", התנהגות שבה משקיע נמנע מפעולה גם כאשר ההזדמנות ברורה. הלקח הזה רלוונטי במיוחד למשקיעים פרטיים, שמתמודדים לעיתים קרובות עם חוסר החלטיות מול הזדמנויות השקעה.

צ'ארלי מאנגר, שותפו של באפט, מילא תפקיד מרכזי בעיצוב גישתו לתיקון טעויות. באפט למד ממאנגר כי הדחייה בתיקון טעויות היא "חטא קרדינלי", ויש לטפל בבעיות במהירות, גם אם זה כרוך באי-נוחות. השקיפות של באפט בנוגע לטעויותיו, כפי שבאה לידי ביטוי במכתביו לבעלי המניות, היא נדירה בעולם העסקי ומשמשת דוגמה למנהיגות אחראית.

• סערה מתקרבת לשווקים - "ימי העליות מאחורינו"
• למרות המתיחות: הזרים ממשיכים לקנות אג"ח אמריקאיות
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

מהטעות להצלחה: הפיכת ברקשייר למעצמה

האירוניה הגדולה היא שברקשייר האת'ווי, החברה שרכישתה הייתה הטעות הגדולה של באפט, הפכה לכלי המרכזי להצלחתו. לאחר שסגר את עסקי הטקסטיל ב-1985, באפט הפך את ברקשייר לחברת אחזקות שבנתה את עושרה על עסקי ביטוח, כמו GEICO ו-National Indemnity. עסקי הביטוח סיפקו "ציפה" – כספי פרמיות שניתן להשקיע לפני תשלום תביעות – ששימשו כמקור הון כמעט ללא עלות. הון זה מומן רכישות של עסקים כמו Nebraska Furniture Mart והשקעות במניות של חברות כמו קוקה-קולה, והפך את ברקשייר למעצמה כלכלית.

הטעות של באפט ייצרה כמה כללים שהוא העביר למשקיעים:  

הימנעו מהחלטות רגשיות: רכישת ברקשייר הונעה על ידי כעס, ולא על ידי ניתוח קר. החלטות השקעה צריכות להיות מבוססות על היגיון.  

התמקדו בכלכלת העסק: איכות העסק חשובה יותר ממחירו. עסקים עם כלכלה חלשה לא יצליחו, גם עם ניהול מבריק.  

חתכו הפסדים במהירות: במקום להשקיע בעסק כושל, יש להכיר בטעות ולעבור להזדמנויות טובות יותר.  

פעלו על הזדמנויות ברורות: היסוס מול הזדמנויות איכותיות עלול לעלות ביוקר.  

למדו מטעויות: טעויות הן חלק בלתי נמנע מהשקעה, אך היכולת ללמוד מהן היא שמבדילה בין משקיעים טובים למצוינים.