המניה שלך נפלה 30%? הפסיכולוגיה שוחקת את הכסף
תשאלו כל אדם מהי הדרך הנכונה לעשות כסף בשוק המניות והתשובה תהיה - קודם כל הצמדות לשיטת עבודה ברורה (ובשאיפה גם פשוטה) ולאחר מכן הקפדה על משמעת ברזל. מי שנכנס להשקעה במניה מתוך שיטת עבודה ספציפית ולאחר תזוזה מסוימת בערך המניה עובר לשיטת עבודה אחרת בדרך כלל מוצא עצמו עשרות אחוזים עמוק בתוך הטרטוריה האדומה ונכון הדבר גם לגביי מי שנותן לפסיכולוגיה הפנימית שלו להפריע למשמעת העצמית שלו.
בעולם העסקים, בטרם כל כניסה למהלך כספי כלשהו יש לקבוע את רמות הסיכון ואת רמות הסיכוי והדבר נכון בהחלט גם לגביי כניסה להשקעה במניות. משקיע פרטי שנכנס להשקעה במניה מתוך מחשבה כי מחיר המניה הוא אטרקטיבי (ולא מתוך תפיסה של אמונה בחברה לטווח ארוך) וכי הסיכוי (ממחירה הנוכחי) הוא בעיקר לעליות שערים חייב לקבוע רמת סיכון ברורה, ועד כאן אין כל חדש בדבריי.
מקובל לקבוע רמת סיכון מסויימת ממחיר קניית המניה (או במילים אחרות אם המניה יורדת למחיר שנקבע מראש מייד מוכרים) ובכך להגדיר את הסיכון וללכת לישון בשקט. אבל בתי ההשקעות לא באים לעזרתו של המשקיע הקטן ופה מתחילים נדודי השינה.
קל לקבוע קשה לעמוד במילה (כאמור- משמעת). "כשנכנסתי למניה קבעתי רמת סיכון של 6% ובימים שלאחר מכן היא התחילה לרדת לאט לאט והגיעה למינוס 5.5% אז אמרתי לעצמי שאם מחר היא ממשיכה לרדת אני מייד מוכר אותה אבל ביום שלמחרת היא ירדה פתאום 3% ואני הרי מאמין במניה אז החלטתי לחכות קצת ולא לצאת בהפסד של 8.5%. בסוף יצאתי בהפסד של 30%".
מכירים את התהליך? העניין הוא שאת הסוף אנחנו בדר"כ לא שומעים. ברוב המקרים אנשים פשוט מפסיקים להגיד שהם יושבים על המניה ברמות הפסד שכאלו ופשוט אוכלים את עצמם ומתפללים. למי הם מתפללים אני יודע, מה הם היו צריכים לעשות - גם אני וגם הם יודעים, הבעיה היא שאי אפשר, ואני כמובן מדבר על סטופ לוס.
יבואו חכמים ויגידו "תקבע לעצמך רמת סיכון וברגע שמניה מגיעה למחיר המוגדר כ"סוף טווח הסיכון", תתקשר לברוקר ותמכור כאילו אתה מכונה" אבל מה לעשות שפסיכולוגיה היא לא רק חלק בלתי נפרד מעולם ההשקעה אלא שהיא מרכיב דומיננטי. בדיוק בשביל זה המציאו את הסטופ לוס, הוראה שמוכרת את המניה במחיר קבוע והמרכיב הפסיכולוגי לא ממש משפיע עליה.
בארה"ב מתן הוראת סטופ לוס לברוקר היא דבר בסיסי, אלמנטרי, ומעוגן במערכות המסחר אבל בארץ, הפסיכולוגיה לא משחקת תפקיד אצל המשקיע ולכן לבקשת סטופ לוס יענה הברוקר של בית ההשקעות "אין דבר כזה אצלנו" ואכן אין.
אז למה אין? התשובה המעצבנת היא שבמערכות המסחר של חברות ההשקעות פשוט אין אפשרות טכנית לבצע את הפעולה, כלומר המערכות לא מתוכנתות לכך.
מבירור קצר שעשיתי עולה כי אכן לא מדובר בפעולת תכנות פשוטה אלא יש צורך במערכת מיחשוב תומכת, בעלויות לא מועטות. אבל האם בשעה ששכנינו מעבר לים (והכוונה לאוקיינוס האטלנטי) נהנים זה שנים מקיום מערכות תומכות סטופ-לוס לא אומר שהדבר חיוני ומצדיק את העלויות? אולי פעם אחת הגיע הזמן שהציבור בארץ יבין שהוא גם הלקוח ויש לו כוח וזכויות.
בשביל להיות ברור, אסביר כי כל בתי ההשקעות שאינם בנקים עובדים עם מערכת המסחר הבורסאית של חברת F.M.R ולחברה הזו יש ממש מונופול בתחום. ברגע שהחברה תבצע את ההשקעה הנדרשת ותכניס את אופציית הסטופ לוס - כל בתי ההשקעות יוכלו להפיץ את האפשרות ללקוחותיהם. אז למה בתי ההשקעות לא דורשים להכניס את האופציה? הכל זה עניין של אינטרסים ואתם יודעים אצל מי הכוח.
התשובה הכמעט יותר מעצבנת לשאלה למה אין סטופ לוס היא שאי קיום הוראת סטופ לוס פוגעת בעיקר במשקיע הקטן, זה שלא עוקב שניה אחר שניה אחר המניה אותה הוא רכש. הסיבה לאי המעקב הצמוד היא פשוט בגלל שאין לו זמן ובגלל שהוא חייב את זה רק לעצמו. הברוקרים של המשקיעים הגדולים עוקבים אחר ההשקעה שניה אחר שניה כי הם יכולים (זו העבודה שלהם) וכי הם מחוייבים לבוסים שלהם למכור במחיר מסויים ולקנות במחיר מסויים (המחוייבות כמובן מגבירה את המשמעת).
אז שוב פעם לא סופרים את המשקיע הפרטי הקטן? בבנק פועלים דווקא יצאו לאחרונה בפירסום לפיו קיימת מערכת שתומכת בהוראות סטופ-לוס והדבר בהחלט מבורך. כפי שציינתי, הבנקים לא עובדים עם מערכת המסחר שאיתה עובדים בתי ההשקעות ולכן בנק הפועלים יכול היה (וטוב שעשה) לפתח מערכת תומכת סטופ-לוס.
אז האם הציבור הרחב צריך לסגור כעת את חשבונותיו בבתי ההשעות ולעבור לפועלים? הייתי ממליץ לבדוק תחילה את גובה העמלות. בדיקה קצרה תגרום לכם שלא לזוז אבל להמשיך להפסיד כסף כיוון שאין סטופ-לוס. בקיצור - שוב הציבור נדפק ושוב אתם יודעים אצל מי הכוח.
