קיבוץ דליה שוכן ברמות מנשה שבצפון הארץ, ומוכר לא רק כיישוב שיתופי אלא גם כבעל שליטה בפעילות תעשייתית משמעותית. במפעל שהוקם בו התפתחה חברת ארד, יצרנית מדי מים ומערכות מדידה חכמה שמוכרת ללקוחות עירוניים ברחבי העולם ומבצעת רכישות של חברות מדידה בחוץ לארץ.
המקרה הזה ממחיש מגמה רחבה יותר בקיבוצים: מעבר מהכנסה חקלאית לפעילות תעשייתית וטכנולוגית שמייצרת מטבע חוץ ומשרות לאזור כולו. בשנים האחרונות עולה גם שאלת שוויין של אחזקות כאלה בעת שינוי מבנה ארגוני או כניסת שותף פיננסי חיצוני. עבור העוקבים אחרי תעשייה
ישראלית, זו דוגמה לאופן שבו נכס אזורי הופך לחברה בעלת פעילות בינלאומית ומנוע ייצוא יציב.
בקיבוצים מבוקשים גם בית ישן מאוד יכול לעלות כ־3 מיליון שקל, ולעיתים הרוכשים עוד יצטרכו להשקיע בהריסה ובבנייה מחדש; אבל מחיר הנכס הוא רק חלק מהחשבון: קבלת מעמד של חבר קיבוץ יכולה לעלות עוד מאות אלפי שקלים. מה מקבלים תמורת התשלום, איך נכנסים לתמונה המפעלים
והנכסים המשותפים, וכמה באמת עולה להתחיל חיים בקיבוץ?
