קשישים

קשישים, או בשמם הרשמי אזרחים ותיקים, הם אחת הקבוצות הצומחות ביותר באוכלוסיית ישראל: יותר ממיליון ישראלים הם כיום בני 65 ומעלה, וחלקם באוכלוסייה צפוי להמשיך לעלות בעשורים הקרובים. מדובר בציבור בעל משקל כלכלי עצום - הוא מחזיק בחלק גדול מהנכסים הפיננסיים והנדל״ניים במשק, ובמקביל נשען במידה רבה על קצבאות ביטוח לאומי ועל החסכונות הפנסיוניים שנצברו במהלך שנות העבודה.

הסוגיות הכלכליות המלוות את גיל הזקנה רבות ומגוונות: קצבת אזרח ותיק והשלמת הכנסה למעוטי יכולת, הטבות המס והפטורים הניתנים לאזרחים ותיקים, ניהול כספי הפרישה וההכרעה בין קצבה חודשית למשיכת הון, וכמובן ההוצאה הגדולה מכולן - הסיעוד. עלות של מטפל צמוד או מוסד סיעודי עשויה להגיע לעשרות אלפי שקלים בחודש, ולכן גמלת הסיעוד, הביטוחים הסיעודיים הפרטיים והדיור המוגן הם נושאים שמעסיקים כמעט כל משפחה בישראל.

לצד ההיבט האישי, הזדקנות האוכלוסייה היא גם כוח מאקרו-כלכלי מהמשמעותיים במשק: היא מגדילה את ההוצאה הציבורית על בריאות וקצבאות, מציבה אתגר ארוך טווח לקרנות הפנסיה, ויוצרת שוק צומח של חברות בתחומי הדיור המוגן, הבריאות והביטוח שחלקן נסחרות בבורסה. בעיית העוני בקרב קשישים, ובעיקר בקרב מי שלא צברו פנסיה מסודרת, נותרה אחת החריפות במדינות המפותחות. עבור החוסכים המסקנה ברורה: תכנון פיננסי מוקדם - הגדלת החיסכון הפנסיוני, מיצוי הטבות והיערכות להוצאות סיעוד - הוא הדרך הטובה ביותר להבטיח זקנה בכבוד. גם כלים כמו משכנתה הפוכה, המאפשרת לבעלי דירות מבוגרים לקבל הכנסה שוטפת מבלי למכור את הבית, וכן המשך עבודה בהיקף חלקי אחרי גיל הפרישה, הופכים נפוצים יותר ויותר בקרב בני הגיל השלישי בישראל, ומרחיבים את ארגז הכלים הפיננסי העומד לרשותם.