תום לב הוא עיקרון יסוד במשפט הישראלי המחייב את הצדדים לחוזה לנהוג בהגינות בשלב המשא ומתן, בעת קיום החוזה ובמימוש זכויות משפטיות. העיקרון מעוגן בחוק החוזים ומאפשר לבתי המשפט להתערב גם כשההתנהגות עומדת פורמלית בתנאי ההסכם, אך נגועה בניצול לרעה של כוח
או של פערי מידע. בעולם העסקי לעיקרון משמעות מעשית בסכסוכי ספקים, בהפסקת התקשרות מסחרית, בדיני חברות ובמערכת היחסים בין בעלי מניות רוב למיעוט. הוא משמש גם בסוגיות של גילוי מידע מהותי לפני חתימה, שבהן העלמת נתונים עלולה להקים עילה לביטול ההסכם ולפיצוי. העיקרון
מיושם בפסיקות בית המשפט העליון ומעסיק את ציבור העורכי דין.
אף שבית המשפט דחה את תביעתם של רוכשי דירה שטענו להפרת הסכם מכר בעל־פה, הוא קבע כי הקבלן פעל בחוסר תום־לב במשא ומתן - וחייב אותו לשלם להם פיצויים. השופט קבע כי, "מי שמנהל מו"מ למכירת דירה חייב לפעול בשקיפות ובהגינות, גם אם העסקה לא נחתמה לבסוף"
