תוכנית דיור לאומית

מסגרת חקיקתית ותכנונית שנועדה לזרז את הגדלת היצע הדירות בישראל באמצעות קיצור הליכי אישור, ריכוז סמכויות בוועדה ארצית ייעודית ושחרור קרקעות מדינה לשיווק מהיר. הרעיון המרכזי הוא לעקוף את צווארי הבקבוק בוועדות המקומיות והמחוזיות, שבהן מסלול תכנית מפורטת נמשך שנים ארוכות, ולקצר את הדרך בין החלטה ממשלתית לבין התחלת בנייה בפועל. מתנגדים טענו שהמהלך פוגע במעורבות התושבים ובאיכות התכנון, ותומכים הצביעו על היעדר חלופה ריאלית להאצת ההיצע. הצלחת תוכניות מסוג זה נמדדת בסופו של דבר בהיקף התחלות הבנייה ובהשפעה על מחירי הדירות, ולכן היא נבחנת יחד עם זמינות התשתיות ועם קצב הגידול באוכלוסייה בשוק הדיור.