מקבצי דיור הם מתחמי מגורים להשכרה המוחזקים בבעלות אחת ומנוהלים כנכס מניב, מודל שהפך לאפיק פעילות מרכזי של גופים ישראלים בשוק האמריקאי. קרנות וחברות מקומיות רכשו מתחמים כאלה בערים בדרום ובמערב התיכון של ארצות הברית, שיפצו אותם והשביחו את שכר הדירה, ובהמשך
מימשו אותם ברווח וחילקו את התמורה למשקיעים. ההצלחה של המודל נשענת על פער בין תשואת הנכס לבין עלות החוב, ולכן עליית ריבית בארצות הברית שינתה את התמונה וצמצמה את היקף העסקאות. עבור המשקיע הישראלי שרכש
יחידות בקרנות כאלה, המדדים החשובים הם שיעור התפוסה, קצב עליית שכר הדירה ומועד מיחזור החוב, נתונים שמדווחים לצד ביצועי הנדל"ן של המנהלת.
החלוקה למשקיעים משקפת שיעור תשואה שנתית ברוטו (IRR) של כ-26.8% ברמת הקרן ומכפיל של 2.6 על ההון המושקע; הקרן רכשה 22 מקבצי דיור בהיקף של 7,636 יח"ד, בהשקעה כוללת של כמיליארד דולר; שיעור עליית ה-NOI הממוצע לכלל נכסי הקרן ממועד רכישתם ועד יום מכירתם הינו כ-41%
