בתי היוקרה הם פלח נפרד בתוך שוק הדיור, הכולל דירות פאר במגדלי יוקרה, פנטהאוזים ובתים פרטיים גדולים בשכונות מבוקשות. מדובר בשוק שמתנהג אחרת מהשוק הרחב: הביקוש בו מגיע ממשקיעים אמידים ומרוכשים
תושבי חוץ, המימון מסתמך פחות על משכנתאות, והרגישות לשינויי ריבית נמוכה יותר. מנגד, זהו גם השוק שבו הפערים בין מחיר המבוקש למחיר העסקה בפועל גדולים במיוחד, ומשך המכירה עשוי להימשך
חודשים ארוכים. הריכוזים המרכזיים נמצאים לאורך קו החוף ובמרכזי הערים הגדולות, ובמיוחד בתל אביב. עבור קורא כלכלה, נתוני העסקאות בפלח הזה משמשים מדד לתיאבון הסיכון של הון פרטי גדול
ולמידת האטרקטיביות של ישראל בעיני משקיעים מחוץ לישראל.
מרתפים שנחפרים לעומק, קירות זכוכית במשקל מאות קילוגרמים, מעליות שמורידות את המכונית לחניון, לוחות שיש שנבחרים אחד־אחד ומערכות שמנהלות את הבית מאחורי הקירות: בווילות היקרות בישראל, מיליוני שקלים מושקעים במה שכמעט לא מופיע בתמונות. וכשמגיעים למכור, מתברר
שיש הבדל גדול בין כמה עלה לבנות את הבית לבין כמה הקונה הבא מוכן לשלם עליו
