גביית חוב מס דחוי מיורש
תקציר ע"מ 8944/10 פלוני נ' פקיד שומה חיפה
תקציר ע"מ 8944/10
פלוני נ' פקיד שומה חיפה
בית המשפט המחוזי בחיפה דחה ערעור שעניינו גביית חוב מס דחוי מיורש. בית המשפט פסק כי על היורש לשלם את חוב המס הדחוי וכי לא עומדת לזכותו להגיש השגה על האמור, שכן מדובר בתביעה לתשלום מס חלוט במסגרת הסכם שומות שנחתם עם המוריש. עוד נפסק כי במקרה הנדון לא חלה התיישנות על חוב המס.
השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים
המערער הוא בנו של המנוח (להלן: "המנוח"). חלקו בעיזבון מכוח צו ירושה הוא מחצית מכלל העיזבון. בחודש ספטמבר 1995 מכרו המנוח ואחיו את מניותיהם בחברה פלונית לאחיהם. בתמורה למכירת המניות קיבלו סכום של כ-109 מיליון ש"ח במזומן וכן זכויות בעלות בקניון "לב חדרה" (התמורה שלא במזומן).
במסגרת הסכם שומה שנערך ב-1995 בין היתר גם לעניין המנוח, התקבלה בקשת האחים לדחות את המס בגין התמורה שלא במזומן. בהתאם להסכם חוב המס יחול גם על יורשיו של המנוח. בשל טעות של המשיב לא דווח חוב המס הדחוי ואף לא נתבע לאחר הסכם שומת המנוח. במסגרת הטיפול השומתי גילה המשיב את הטעות הנוגעת לאי דיווח חוב המס הדחוי, עמד על היקפה, וביום 23.4.2009 הוציא מסמך שכונה "הודעה שומה" לשנת המס 1995 ליורשי המנוח וביניהם גם למערער, ובו דרישה לתשלום מס בסכום העולה על 32 מיליון ש"ח.
דיון
הסכם שומת המנוח כמסיים ההליך השומתי וכמקור לחוב מס חלוט - עם קבלת "הודעת השומה" ביקש המערער להתייחס אליה כשומה בשלב א', באופן שתעמוד לזכותו האפשרות להגיש השגה. המשיב טען כי "הודעה השומה" אינה אלא תביעת חוב מס חלוט שעל המערער לשאת בו בהתאם לחלקו בעיזבון המנוח. בית המשפט פסק כי מסמך "הודעה השומה" על אף צורת המסמך ותוכנו אינו אלא תביעה לתשלום חוב מס חלוט שאין עליו עוד עוררין. זאת שעה שהמשיב הוכיח (ולא הוצגה ראיה נוגדת לכך) כי חוב המס הדחוי כולו לא נתבע ולא שולם עד למועד שבו הוצא אותו מסמך.
נפסק כי החובה לשלם את המס הדחוי קמה בעקבות הסכם שומת המנוח - הסכם שנחתם כדין בין המנוח לבין המשיב בשלב ב' של הליכי השומה, קרי לאחר תום שלב ההשגה שבעקבותיו אף שולם סכום המס החלקי שבו התחייב המנוח מכוחו של אותו הסכם. הסכם שומה ככל חוזה אחר מחייב מהמועד שבו היה קיבול תואם להצעות שהועלו וגמירות דעת מלאה לעניין תנאיו, בין ששודר ההסכם ובין שלאו. לפיכך, בדין דחה המשיב כל תביעה להליכי שומה בנוגע לחוב המס הדחוי.
אשר על כן, יש לדחות את ערעור המס שהגיש המערער. לאור התוצאה האמורה, רשאי היה המשיב ואולי אף חלה עליו חובה לנקוט הליכי גבייה בהתאם להודעה שנשלחה למערער בשנת 2009 - הודעת דרישת חוב מס - על-פי הסיפא של סעיף 152(א) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961, וכן הודעת דרישה לפי פקודת המסים (גבייה).
ההליך האזרחי שניהל המשיב כנגד המערער על דרך הזהירות - לעניין טענת ההתיישנות שהעלה המערער, שלפיה דחיית המס לא נעשתה לשנים 2003, 2004 ו-2005 אלא רווח ההון התגבש בשנת 1995, ומאותו מועד יש למנות את תקופת ההתיישנות ולפיכך תביעת המשיב התיישנה - בית המשפט פסק כי המס אכן התגבש בשנת 1995, אולם הסכם שומת המנוח אפשר דחייה בתשלום המס באופן שלא ניתן היה לתובעו לפני סוף שנת 2003 - הוא המועד לגביית החוב לפי הסכם שומת המנוח.
הסכם השומה הוא חוזה מחייב. בדומה להלוואה שבה מתגבשת החובה להחזיר החוב עם קבלת ההלוואה, הרי ככל שיש הסכמה לפירעון בחלקים - מחייבת הסכמה זו את הצדדים ואין המלווה רשאי לתבוע החזר בניגוד למועדי פירעון התשלומים המוסכמים, וזאת בהיעדר הפרה של תנאי החוזה.
מהאמור עולה כי ניתן היה לתבוע את חוב המס הדחוי לפי הסכם שומת המנוח החל משנת 2003. לפיכך תביעתו בשנת 2009 על ידי המשיב - כתביעת חוב אזרחי חלוט - לא התיישנה. החובה לשלם את המס הדחוי חלה הן על המנוח והן על המערער כיורשו על פי שיעור חלקו בעיזבון, והיה עליו להשלים ולבצע חובו מיד עם קבלת "הודעה השומה". אף היה עליו לעשות כן מיוזמתו וללא הודעת דרישה עוד בשנת 2003.
למרות אופן התנהלות המשיב במקרה זה - התנהלות המחייבת עריכת בדק בית לעניין אופן הדיווח והשידור של חובות מס נדחים והבקרה הנדרשת - אין להשלים עם התנהלות המערער אשר הוכח כי ידע על חוב המס הדחוי, היה ער ליתרונות בהסכם שנחתם בין המנוח למשיב, והמתין לחלוף תקופת ההתיישנות כדי לנסות ולהתעשר שלא כדין על חשבון הקופה הציבורית. הגם שעל רשות ציבורית חלים חובת תום הלב וההגינות, אין בכך כדי לפטור את הנישום במקרה כזה מן החובה לעמוד בתנאי ההסכם בכלל, וביודעו על תנאיו וקיום החוב והיקפו בפרט.
תוצאה
הערעור נדחה. המערער חויב בהוצאות בסך 150,000 ש"ח. משמדובר בחוב מס חלוט, עומדת הסמכות למשיב לאכוף את ביצוע התשלום לפי הוראות פקודת המסים (גבייה) או כחוב אזרחי אחר מכוח ההליך האזרחי.
בבית המשפט המחוזי בחיפה
לפני כב' השופטת ש' וסרקרוג
ניתן ב-3.9.2012


גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל
כחלק ממערכת היחסים הסבוכה עם מצרים, ישראל דרך מאגר לוויתן מספקת גז למצרים שמשמש גם לייצוא. הרוו ח עליו הוא סביב 80% - ב-15 שנים הבאות תספק ישראל גז למצרים ב-130 מיליארד דולר, חלקו יעבור לאירופה וישאיר סכומי עתק במצרים - מחיר השלום
מצרים מתכננת להגדיל את יצוא ה-LNG לאירופה החל מנובמבר הקרוב. ידיעה לקונית שפורסמה בתקשורת האמריקאית והמצרית, מסתירה סיפור גדול. מצרים שלה מאגרי גז משל עצמה לא יכולה לשרת את האנרגיה שלה היא נזקקת והיא מייבאת גז מישראל בכמויות שהולכות וגדלות. אלא שחלק מגז הזה לא משמש לצרכים פנימיים כי הממשל עושה חשבון פשוט ורואה שכדאי לייצא את הגז הזה לאירופה ולהרוויח סכומי עתק.
כעת, בהמשך לפיתוח והרחבת ההפקה של מאגר לוויתן היקף העברת הגז למצרים יעלה. דיווח על כך ניתן לפני חודשיים ובמקביל מתברר מצרים תיערך להגדלת הייצוא. זה מהלך עסקי לכאורה, אבל יש כאן הרבה מאוד פוליטיקה וקשר עסקי שתומך בעצם בשלום. אחרי הכל, למה בעצם ישראל נותנת מתנה כזו גדולה לשכנה שלה ולא מוכרת בעצמה לאירופה? נכון, יש להקים תשתיות, אבל מלכתחילה הכוונה היתה לספק גז לשכנות (גם ירדן מקבלת גז מישראל) כסוג של עוגן להסכמי השלום והרחבת האינטרסים המשותפים. זה כנראה בחשבון הכולל משתלם - ירדן היתה שותפה שקטה בהגנה על ישראל בעת הטילים, מצרים דחפה להסכם. אבל זה החשבון המדיני, מה עם החשבון של השותפויות - ניו מד ורציו, ושל שברון המחזיקות במאגר?
האם יכול להיות שייצוא כבר לפני שנים לאירופה היה מגדיל את הרווחים שלהם? בטח. אבל, ייצוא הגז לצד שאלות כמה גז להשאיר לדורות הבאים ולאן לייצא הן שאלות פוליטיות. תחום הגז והנפט בעולם בכלל מעורב בפוליטיקה. המחזיקים בלוויתן התיישרו לפוליטיקה.
על פי הדיווחים האחרונים, הממשלה המצרית מנהלת מגעים למשלוח של גז נוזלי נוסף מדי חודש ממתקן ההנזלה באידקו, החל מחודש נובמבר ועד סוף מרץ. המהלך מתבצע על רקע מאמצים לחזק את שיתופי הפעולה עם חברות זרות ולהבטיח להן חלק מייצוא התפוקה המשותפת. לא מדובר כאן בשימוש בתוספת הייצוא של הגז הישראלי, זו תקפוץ מדרגה רק בהמשך. אבל, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שלמצרים תהיה האפשרות להגדיל את הייצוא ולהגדיל רווחים, כשאירופה עדיין זקוקה מאוד לגז בהינתן המשבר הגדול מול רוסיה. עם זאת, מצרים עצמה מתנדנדת עם ייצוא הגז בהתאם לצרכים המקומיים. בשנה האחרונה היא הורידה את היקף הייצוא, על רקע דרישות הכרחיות של התעשייה המקומית.
- הבונוס של מצרים מסיום המלחמה ולמה היא קיבלה העלאת דירוג אשראי?
- פדיונות של 144 מיליארד דולר ביום אחד ותנועת המחאה שקמה בארה"ב וסחפה את העולם
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הסכם הענק - 35 מיליארד דולר ל-130 BCM
באוגוסט האחרון נחתם הסכם ייצוא חדש בין שותפי לווייתן למצרים בהיקף של 35 מיליארד דולר, הגדול ביותר שנחתם אי פעם בתחום. ההסכם כולל ייצוא של כ-130 BCM עד לשנת 2040, בשני שלבים: כ-20 BCM בשלב הראשון החל מ-2026, ו-110 BCM נוספים לאחר הקמת צינור גז חדש. צינור זה, שייקרא "ניצנה", צפוי לחבר ישירות את מאגר לווייתן למצרים ולהכפיל את קיבולת ההולכה, עם תוספת של כ-600 מיליון רגל מעוקבת ליום. פרויקט זה, שהובילו שברון והחברות הישראליות, נועד לשדרג את תשתיות ההולכה ולהתאים את הייצוא לגידול העתידי.

גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל
כחלק ממערכת היחסים הסבוכה עם מצרים, ישראל דרך מאגר לוויתן מספקת גז למצרים שמשמש גם לייצוא. הרוו ח עליו הוא סביב 80% - ב-15 שנים הבאות תספק ישראל גז למצרים ב-130 מיליארד דולר, חלקו יעבור לאירופה וישאיר סכומי עתק במצרים - מחיר השלום
מצרים מתכננת להגדיל את יצוא ה-LNG לאירופה החל מנובמבר הקרוב. ידיעה לקונית שפורסמה בתקשורת האמריקאית והמצרית, מסתירה סיפור גדול. מצרים שלה מאגרי גז משל עצמה לא יכולה לשרת את האנרגיה שלה היא נזקקת והיא מייבאת גז מישראל בכמויות שהולכות וגדלות. אלא שחלק מגז הזה לא משמש לצרכים פנימיים כי הממשל עושה חשבון פשוט ורואה שכדאי לייצא את הגז הזה לאירופה ולהרוויח סכומי עתק.
כעת, בהמשך לפיתוח והרחבת ההפקה של מאגר לוויתן היקף העברת הגז למצרים יעלה. דיווח על כך ניתן לפני חודשיים ובמקביל מתברר מצרים תיערך להגדלת הייצוא. זה מהלך עסקי לכאורה, אבל יש כאן הרבה מאוד פוליטיקה וקשר עסקי שתומך בעצם בשלום. אחרי הכל, למה בעצם ישראל נותנת מתנה כזו גדולה לשכנה שלה ולא מוכרת בעצמה לאירופה? נכון, יש להקים תשתיות, אבל מלכתחילה הכוונה היתה לספק גז לשכנות (גם ירדן מקבלת גז מישראל) כסוג של עוגן להסכמי השלום והרחבת האינטרסים המשותפים. זה כנראה בחשבון הכולל משתלם - ירדן היתה שותפה שקטה בהגנה על ישראל בעת הטילים, מצרים דחפה להסכם. אבל זה החשבון המדיני, מה עם החשבון של השותפויות - ניו מד ורציו, ושל שברון המחזיקות במאגר?
האם יכול להיות שייצוא כבר לפני שנים לאירופה היה מגדיל את הרווחים שלהם? בטח. אבל, ייצוא הגז לצד שאלות כמה גז להשאיר לדורות הבאים ולאן לייצא הן שאלות פוליטיות. תחום הגז והנפט בעולם בכלל מעורב בפוליטיקה. המחזיקים בלוויתן התיישרו לפוליטיקה.
על פי הדיווחים האחרונים, הממשלה המצרית מנהלת מגעים למשלוח של גז נוזלי נוסף מדי חודש ממתקן ההנזלה באידקו, החל מחודש נובמבר ועד סוף מרץ. המהלך מתבצע על רקע מאמצים לחזק את שיתופי הפעולה עם חברות זרות ולהבטיח להן חלק מייצוא התפוקה המשותפת. לא מדובר כאן בשימוש בתוספת הייצוא של הגז הישראלי, זו תקפוץ מדרגה רק בהמשך. אבל, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שלמצרים תהיה האפשרות להגדיל את הייצוא ולהגדיל רווחים, כשאירופה עדיין זקוקה מאוד לגז בהינתן המשבר הגדול מול רוסיה. עם זאת, מצרים עצמה מתנדנדת עם ייצוא הגז בהתאם לצרכים המקומיים. בשנה האחרונה היא הורידה את היקף הייצוא, על רקע דרישות הכרחיות של התעשייה המקומית.
- הבונוס של מצרים מסיום המלחמה ולמה היא קיבלה העלאת דירוג אשראי?
- פדיונות של 144 מיליארד דולר ביום אחד ותנועת המחאה שקמה בארה"ב וסחפה את העולם
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הסכם הענק - 35 מיליארד דולר ל-130 BCM
באוגוסט האחרון נחתם הסכם ייצוא חדש בין שותפי לווייתן למצרים בהיקף של 35 מיליארד דולר, הגדול ביותר שנחתם אי פעם בתחום. ההסכם כולל ייצוא של כ-130 BCM עד לשנת 2040, בשני שלבים: כ-20 BCM בשלב הראשון החל מ-2026, ו-110 BCM נוספים לאחר הקמת צינור גז חדש. צינור זה, שייקרא "ניצנה", צפוי לחבר ישירות את מאגר לווייתן למצרים ולהכפיל את קיבולת ההולכה, עם תוספת של כ-600 מיליון רגל מעוקבת ליום. פרויקט זה, שהובילו שברון והחברות הישראליות, נועד לשדרג את תשתיות ההולכה ולהתאים את הייצוא לגידול העתידי.