"אנחנו פועלים באדיבות ובשירותיות - ואז מפשיטים עיתונאיות וזה הורס הכל"

לפני שבועיים המליצה הוועדה המיוחדת המליצה הוועדה המייעצת לבחינת הקריטריונים למתן תעודות עיתונאי, על שינוי עמוק במתן תעודות עיתונאי בישראל. בין היתר הומלץ כי גם בלוגרים יזכו לתעודה הנכספת, וגם כותבים באתרי נישה ויוצרים דוקומנטריים.

היה זה אקורד הסיום של אורן הלמן בלשכת העיתונות (לע"מ), רגע לפני שעבר למשרת סמנכ"ל הרגולציה בחברת החשמל. "צריך את לע"מ, אבל גם לשר ההסברה יולי אדלשטיין וגם לאני, היה ברור שצריך לשנות את הקריטריונים לקבל התעודה וגם להרחיב את שורות מקבלי התעודה. ויותר מכל, היה ברור לנו שאסור להגדיר מיהו עיתונאי באמצעות חקיקה בכנסת", מסביר הלמן לאייס בראיון פרידה אחרי יותר משנה בתפקיד מנהל לשכת העיתונות הממשלתית, "בסופו של דבר לע"מ לא מגדירה מיהו עיתונאי, אלא מעניקה תעודות שבעצם ייסעו לעיתונאים בביצוע העבודה שלהם. הרי אתה יכול להיות עיתונאי מצוין גם אם אין לך תעודת לע"מ".

אבל לסוגיית מתן התעודות עוד נחזור בהמשך, בינתיים ננסה להתמודד עם תדמיתה של ישראל בעולם, ובעיקר מול העיתונאים הזרים שנשלחים לארץ הקודש. והתדמית הזאת, איך לומר, לא מאד מרנינה. "כשנכנסתי לתפקיד, הייתה לי ישיבה עם שר ההסברה", נזכר הלמן, "היה ברור שצריך לשפר את מערכת היחסים בין לע"מ לעיתונאים הזרים, שצריך לייצר מערכת של יחסי אמון עם התקשורת הזרה, שצריך להפוך את לע"מ לסוג של משרד יחסי ציבור של הממשלה מול התקשורת הזרה, משרד יח"צ שפועל בצורה של שקיפות, אדיבות, ושירותיות".

-ואז בא אירוע של הפשטת עיתונאית לפני פגישה עם ראש ממשלה, והורס הכל. "נכון מאד", מודה הלמן, "מפשיטים עיתונאים והשם שלנו נפגע. גם ירדן ותיקאי (מנהל יחידת הדוברות וההסברה במשרד ראש הממשלה, א"כ) וגם משרד ההסברה, מודעים לסוגיה הבעייתית והוותיקה הזאת. בסך הכל מאד קשובים לעיתונאים הזרים וחשוב להם הקשר עם התקשורת הזרה, אבל במדינת ישראל יש חוסר תיאום לפעמים במערכות שונות, כמו למשל בין מערכת הביטחון למערך ההסברה, ולכן תקלות כאלה קורות מחוסר תיאום. העיתונאים הזרים שמאד נפגעים מהעניין הזה - הרי אף אחד לא רוצה לעבור השפלות ואף אחד לא רוצה להשפיל - מבינים שהכוונות שלנו טובות, אבל לצערי הרב, בישראל, במערכת כל כך גדולה, קשה מאד לבצע שינויים".

הלמן מנסה להגן על מערך האבטחה הקשוח שנהוג בישראל, ולא אחת גורם לעיתונאים זרים, בהם בכירים ונחשבים, לקחת את חפציהם ולעזוב אירוע חשוב כשהם זועמים ובעיקר מושפלים. "כשאתה מגיע לוועדת העורכים שמארגנת מועצת העיתונות, נושא הבידוק הביטחוני תלוי בנוכחותו של ראש הממשלה כן או לא", אומר הלמן, "יש שיקולי ביטחון - זה נהוג בכל העולם. תעודת העיתונאים מאפשרת נגישות למקומות מאד רגישים, לספק המידע הגדול - הממשלה, אבל לא מונעת בידוק ביטחוני".

מקשים על העיתונאים הזרים את החיים

"כיום יש מערכת יחסים מצוינת בין לע"מ ומשרד ההסברה, לבין העיתונאים הזרים", מתגאה הלמן במה שהוא הציב עם כניסתו לתפקיד כיעד, "יש ניסיון של שר ההסברה לשנות שורה של בעיות שיש בהתנהלות של ישראל מול העיתונאים הזרים. מדינת ישראל מתנהגת לעיתונאים הזרים בדיוק כמו שהיא מתנהגת לעובדים זרים, למשל - מערימה בעיות בסוגיית ויזות העבודה אותן הם צריכים לחדש פעם בשנה".

בשלב זה מונה הלמן את הבעיות: "לפי חוק הכניסה לישראל סעיף 12, עיתונאים זרים צריכים לעזוב את ישראל בתום 5 שנות שהות. בפגישות שקיימנו עם מנכ"ל רשות ההגירה אמנון בן עמי, ועם שר הפנים אלי ישי, יש אוזן קשבת והבנה שצריך לשנות את הגישה. גם יולי אדלשטיין הבין שצריך לשנות את החוק ולהחריג את העיתונאים הזרים בחוק הוויזות".

סוגיה משמעותית נוספת הייתה הטבות המס: "האוצר רצה לבטל את ההטבות לעיתונאים הזרים במסגרת חוק ההסדרים. נאבקנו עם העיתונאים הזרים והבנו לקבורת החוק. הרי במקום להקשות עליהם את החיים, אנחנו צריכים הרי לומר להם 'בואו תהיו פה, אתם חשובים לנו, אתם נכס אסטרטגי לישראל'. בישראל פועלים 2,000 עיתונאים זרים שמייצגים 450 גופי שידור, שזה דבר מדהים שישראל צריכה לטפח אותו עד כמה שהיא יכולה יותר".

על פי הלמן, סוגיות נוספות שמקשות על העיתונאים את עבודתם בישראל, למרות שלאוזן קונבנציונלי הן נשמעות זוטות, הן רישיונות הנהיגה ואף אי מתן מסיכות אב"כ. "גם כאן אנחנו פועלים כדי להקל על העיתונים. בסך הכל יש שורה של נושאים שבמקום להאיר פניה לעיתונאים הזרים, מדינת ישראל למעשה מציגה בפניהם את הצדדים הפחות נעימים והביורוקרטים שלה".

ונחזור לסוגיית תעודות העיתונאי לבלוגרים. "במדינת ישראל יש 5 מיליון עיתונאים בערך. בעידן כזה כל אחד הוא עיתונאי בפוטנציה, כשהוא מצלם אירועים עם הסמרטפון שלו, מעלה לפייסבוק חוויות ורשמים, וכמובן שמדווח באמצעות הבלוג שלו או בטוויטר", אומר הלמן. "נוצרה סיטואציה שצריך לשנות את הגישה לניו-מדיה. כמובן שלא כל בלוג שקוראים 3 אנשים יזכה לתעודה, אבל יש כאלה שצריך להכיר בהם, כנ"ל לגבי עיתונאים פרילנסרים ויוצרים דוקומנטריים. לע"מ הרי הקשתה עליהם את החיים עד כה. אז הדבר מהחשובים שעסקנו בהם היה הנושא הזה, והקמנו ועדה. היה ברור שפקיד ממשלתי, אני למשל, לא יכול לקבל את ההחלטה המהותית למי לתת תעודה ולמי לא. זה בוודאי יחזק את הפלורליזם התקשורתי ואת חופש העיתונות".

גוף ציבורי ושירותי?

"הבנו שלע"מ היא פרצופה של המדינה, והם מייחסים ללע"מ את האינטראקציה שלהם עם ישראל", מסביר הלמן, "עבדנו מאד על שיפור של השירות מול העיתונאים הזרים, הם הרי לקוחות של לע"מ וככה צריך להתעסק איתם. צריך להיות איתם ביום יום מאד אדיבים, להיות מתווכים בנושאים הביורוקרטים".

תדמיתה של ישראל בעולם, נסוב סביב הסוגיה המדינית-ביטחונית. הצופה והקורא ברחבי העולם, מכיר את ישראל בעיקר בגלל נושאים אלו, ששם היא גם סובלת מנחיתות תדמיתית מול הפלסטינאים. אחד הניסיונות לשנות במקצת את דרך הסיקור, היה בהקמת מחלקה בלע"מ שתציג לעיתונאים את מה שנהוג לכנות, "הפנים האחרות של ישראל".

"הקמנו מחלקה כלכלית שאמורה לעסוק בנושאים כלכליים אזרחיים תרבותיים תעשייתיים מול העיתונאות הזרה, לחשוף אותם לתופעות חיוביות בישראל ועשינו שורה של אירועים מסוג זה", מספר הלמן, "הבנו גם שללע"מ אין הרבה מה להתעסק בנושאים מדיניים, כי שם כבר עובדים משרד החוץ, משרד ראש הממשלה והדוברות שלו, משרד הביטחון, וצה"ל. בחרנו להתמקד בעניינים שהם לא מדיניים. מדובר על הצגה של התרבות הישראלית, הכלכלה פה, מול התקשורת הזרה. הקמנו מחלקה רוסית שעובדת מול התקשורת דוברת הרוסית, הקמנו מחלקה עם עובד בן מיעוטים כדי שהודעות ייצאו לכתבים הערבים בשפתם. בחרנו יועץ שימפה את התקשורת הזרה בישראל כדי שההודעות יגיעו גם ליהודי העולם. נקלוט בת שירות לאומי שתעבוד בנושאים של תרבות מול התקשורת הזרה. נכנסנו לתחום המדיה באמצעות דף פייסבוק שלנו בעברית ואנגלית והתמונות עולות באון-ליין, בטוויטר ובפליקר".

-וזה הצליח? "ההישג הכי גדול הוא שעיתונאים זרים שהגיעו למשרדי לע"מ, יצאו מהם מחויכים. זה ישנה את הגישה של העיתונות הזרה כלפי ישראל, הרי עיתונאי טעון שחושב שישראל מתנכלת לו, בוודאי לא יחשוב דברים טובים על המדינה וזה לא ישנה את הסיקור שלו. זו גישת האירוויזיון, אנחנו חושבים שהם נגדנו, הם חושבים שאנחנו מתנכלים להם וחשים תחושות לא נעימות עלינו, וזה משפיע על הסיקור הכללי שלהם על ישראל".

ויש גם הכאה על חטא

גורמים לא מעטים מציינים לטובה את תקופת כהונתו של הלמן, הקצרה מאד יש לציין (בעיקר ביחס לזו של קודמו, דני סימן, ששימש כמנהל לע"מ במשך כ-10 שנים, א"כ). ולמרות זאת, אירוע אחד העיב על תקופת כהונה זו. בחודש יוני האחרון הוציא הלמן מכתב לעיתונאים הזרים, בעיצומו של משט נוסף שיצא לכיוון עזה, בו כתב כי "משט זה הינו פרובוקציה מסוכנת" והוסיף כי השתתפות של עיתונאים במשט תוביל למניעת כניסה לישראל למשך 10 שנים: "אל תגרמו לעצמכם נזק מקצועי כתוצאה מהרחקה ממדינתנו". בעקבות הרעש התקשורתי שעורר המכתב, פרסם ראש הממשלה הודעה המבטלת את דבריו של הלמן.

-המכתב הזה לא היה השיא מבחינתך. "אין ספק שהאירוע הזה היה תקלה. אני שמח שראש הממשלה איתר אותה בזמן למרות שאני נפגעתי כי עשו סיבוב על המכתב שלי. משיכת המכתב תרמה לדימוי של ישראל בעולם, וטוב שראש ממשלת ישראל שידר לעולם שבישראל יש חופש עיתונות, גם באירועים שהם מאד לא נוחים לנו ועומדים בניגוד מוחלט לחוק הישראלי. גם אם זה לא היה נעים לי, ואפילו מביך עבורי, זה היה טוב לישראל. לפעמים צריך לדעת להוריד את הראש ולהסתכל על התמונה הכללית, והסיפור הוא לא אורן הלמן, אלא התמונה הכללית. בסופו של דבר, הרווחנו כולנו".